אל תפחדו לטעום מהתענוג

מתוך שיעור מס' 2, כנס שבדיה

שאלה: בדוגמה של "האורח ובעל הבית", בעל הבית מכין לאורח כיבוד, והאורח כאשר הוא מסרב, עושה צמצום על הרצון שלו, אבל אחר כך כאשר בכל זאת הוא טועם מהכיבוד הוא הופך להיות תלוי בו. כיצד לא להיכנס לתלות מהתענוג?

תשובה: מדובר על קבלת תענוג ב"עולם הניקודים", אשר בו קרתה שבירת המצב הזה.

נניח, שנתת לי משהו טעים, מתוק, נחמד. אני יודע מה זה, עשיתי על זה "צמצום", בניתי כוונה מסוימת, כלומר, סגרתי איתך את החשבון, כביכול. כאשר אני מסרב פעם אחר פעם לקבל את הכיבוד, אני מנמק שאני לא רוצה, לא נעים לי, אני לא רעב. אתה מתחיל להפציר בי ביתר תקיפות, ומשכנע שאפיתָ את העוגה הזאת במיוחד בשבילי, ואם אני לא אטעם לפחות חתיכה, אני אפגע בך.

יוצא, שאתה מבקש ממני לעשות לך טובה. וכאשר כבר מדובר על לעשות טובה לאחר ולא לקבל לעצמי, כאן אני מוכן, אני מסכים, ומתחיל לאכול את העוגה. ואני באמת חושב שאני עושה זאת למענך, ומראה כיצד אני נהנה מזה עם כל הגוף שלי, כדי שאתה תרגיש שעל ידי התענגותי על העוגה אני מענג אותך.

ופתאום אני מרגיש בחתיכת העוגה הזאת תענוג פי אלף יותר ממה שחשבתי לעצמי, משהו שלא מתקבל על הדעת, גבוה יותר מה"כלים" שלי ומהיכולות שלי. אני כבר לא רואה אותך, לא רואה אף אחד ושום דבר. אני פשוט המום מהתענוג העצום הזה.

וכאן מתגלה לא סתם קשר הדדי ברמת ה"תן וקח, קבל" (רמה 1), אלא קשר בין האדם לבורא בדרגת הכוונה (רמה 2).

כאשר אני הופך להיות שווה לבורא בכוונה (equal) שלי, ומשפיע לו, אני מתחיל להרגיש אותו, עולה לדרגה שלו. המצב הזה הוא מעל כל התענוגים והייסורים, מעל הכול!!! זאת הרגשת מחשבת הבריאה עוד לפני תחילת הבריאה.

יוצא, שכאן נמצא תענוג כל כך עצום, שאני לא דמיינתי אותו בכלל ובפניו לא יכולתי לעמוד, וכעת על חתיכת העוגה הזאת אני חייב איכשהו להתחשבן איתך.

זה מה שנקרא ה"שבירה" שלי. כלומר, כל הכוונות להשפיע לך ולא לקבל את התענוג לעצמי, לא להיות אורח אצל בעל הבית, אלא ההיפך, לגרום לו נחת רוח – הכול התפוגג. אני פשוט הופך להיות העבד של התענוג הממלא אותי.

וכעת, דווקא התענוג החדש שאנחנו מקבלים מהרגשת דרגת הבורא, בונה את מערכת העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה.

בסך הכול, כאשר מתחילים להיתקן במערכת העולמות הללו, אנחנו הופכים להיות שווים לבורא, מפני שהתיקון הזה כבר כולל תענוג לא סתם מהאור, אלא מתכונת ההשתוות שלנו אליו, מדרגת ה"אדם".

העניין הוא, שאותה הדרגה שבה היינו מתקיימים מקודם ועשינו בינינו חשבונות של "אתה לי, ואני לך", כמו אורח אדיב עם בעל הבית, אלה הם תענוגים בהמיים, מצבים בהמיים. הסירוב שלי הוא מפני שלא נוח לי, לא נעים, וההתעקשות האדיבה שלך, הם בסך הכול יחסים אנושיים רגילים. הם קיימים במסגרת העולם שלנו, אין בהם שום דבר עליון, אין השפעה ונתינה אמיתית.

אתה רוצה לגרום לי תענוג, כיוון שאינך אדיש כלפיי. אני רוצה להחזיר לך בחזרה את התענוג שלך, מפני שאני לא רוצה להרגיש את עצמי כמקבל. יש לי את הגאווה שלי, הבושה, ואני לא יכול להרשות את זה לעצמי, אני חייב לסרב.

בעל הבית, שמכיר היטב ומבין בפסיכולוגיה האנושית, יגרום לכך, שאני לא רק אוכל אצלו, אלא גם אקבל תענוג מכך שעושה לו טובה בזה שאוכל אצלו. אבל כל זה עדיין במסגרת היחסים האנושיים. ואילו בדרגה השנייה, העליונה יותר, אנחנו יוצרים יחסים לגמרי חדשים, לא בין שני אנשים, אלא ביני לבין הבורא, כאשר אני חייב להשוות את עצמי עם אותו התענוג שאני מקבל ממנו.

באותו רגע שאני נכנס לדבקות עם הבורא, מתעוררים בי כאלה תענוגים, שלא קיימים לא בעולם שלנו ולא בתוך האור שיצר אותנו, כיוון שהתענוגים הללו הם מדרגת הבורא, מזה שאני דומה לו. לכן, כאן מתרחשת ה"שבירה", בניית המערכת החדשה. ורק בדרך עלייה מלמטה למעלה אנחנו יכולים ליצור כאלה רצונות וכוונות שהופכים להיות באמת שווים לו. וכל הבושה שלנו, הרגשת האי נוחות וכל השאר הופכות להיות, להיפך, לתענוג וכבוד.

שאלה: האם ניתן בדרגה הזאת ליפול לתוך התלות מהתענוג הזה?

תשובה: אי אפשר. המערכת בנויה בצורה כזאת, שכאשר אנחנו עולים מלמטה למעלה, אנחנו בשום אופן לא נוכל שוב לעבור את השבירה. כאן הכול מחושב בצורה כזאת, שכל עוד אינך מוכן לקבל בצורה הנכונה את התענוג, הוא פשוט לא יתגלה לך.

התענוג יכול להיות מהרגשת ההבנה, ההכרה, תחושת הנצחיות, השלמות, כל אותם הדברים שנפתחים לך, כל אותם הדברים שאתה מגלה שאתה כבר קיים בהם.

אתה חייב להיות מוכן לזה. כל סולם המדרגות מלמעלה למטה נבנה לפי שלושה קווים אשר מביאים אותך בחזרה למעלה. לכן כל המערכת נוצרה בצורה כזאת, כדי להכין אותנו למצב הזה.

מתוך שיעור מס' 2 של הכנס בשבדיה, 30.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך
מלחמה באגואיזם עם חרב מקרטון
עבודה על שגיאות השבירה