אלו מאמצים משקיעים לומדי חכמת הקבלה?

שאלה: איך ניתן לדעת מהם המרכיבים של המאמצים שלנו בעבודה בזמן הסדנה, כדי שהאדם ישתוקק לכך ביתר דיוק?

תשובתי: אנחנו תמיד מתחילים מכך שהייתה לנו נשמה אחת, מערכת של רצונות מקושרים, שכל אחד מהרצונות שבה קיים רק כהשלמה לאחרים. אפשר לתאר את המערכת הזאת בצורה של כדור, צורה גאומטרית שמסמלת איחוד הדדי של תכונות רבות ורצונות שונים. לאחר מכן המבנה הזה התנפץ לשש מאות אלף חלקים, ואז לכמות עצומה נוספת של חלקים פרטיים. התפקיד שלנו הוא לאסוף אותם יחד.

מאחר שאנחנו אוספים את החלקים האלה בניגוד לאגו שלנו, אז העוצמה של האיסוף מתגלה פי כמה יותר גדולה ובהירה מאשר קודם לכן. אם במצב ההתחלתי הקשר היה קטן מאוד, באור הנפש, אז בזמן שחזור הקשר על ידי המאמצים שלנו, אנחנו מקבלים אור נרנח"י דנרנח"י, האור הגבוה ביותר בדרגת "יחידה", מהמילה איחוד או אחדות.

באופן כזה נרגיש את הבריאה ממינוס אין סוף עד פלוס אין סוף בכל עומקה, בכל צורותיה, בהשגה מוחלטת של כל אחד ושל כולם יחד. בכך מסתכמת העבודה שלנו. כדי לבצע את עבודתנו אנחנו לא יכולים סתם כך לשבת וללמוד, כל אחד מהספר שלו. אנחנו חייבים להיות במגע בינינו כל הזמן. כל המקובלים כותבים על כך, החל מאברהם שגילה בנוסף להשגות קודמות של מקובלים גם את מקור האיחוד. כעבור 1,500 שנים בזמנו של רבי עקיבא התרחשה העמקה נוספת של שיטת האיחוד. לאחר מכן האר"י המשיך את התפתחותה במאה ה-16, וכעבור 500 שנים נוספות בעל הסולם המשיך בכך, והיום השיטה הזאת נמצאת אצלנו.

כל פעם מתרחשת התחדשות של שיטת האיחוד, ועלינו ליישם אותה. אנחנו עושים זאת בכל סדנה. זה לא קל. אנחנו לא מתקדמים לפי הוראות כתובות באופן עיוור, מדפדפים בדפים ומבצעים, כפי שזה נהוג ללמוד במקצועות רבים. למשל, כשעבדתי כמה שנים בתחום התעופה בהכנת מטוסים לטיסה, הכול נעשה שם בדיוק לפי ההוראות: תעשה כך, תבדוק את זה, תדליק מתג כזה, תסתכל על המחוג וכולי. ואילו כאן בשיטת האיחוד זה לא כך, אלא עליך להרגיש הכול, מה גם שאלה צורות חדשות ותכונות חדשות בכל פעם. זה סוג אחר לגמרי של עבודה שניתן ליישם אך ורק בקבוצה, וכל פעם אנחנו מכינים את עצמנו למצב הבא, כלומר ל"טיסה" חדשה.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 01.03.2020