אי אפשר להמשיך לעבוד לפי התוכניות הישנות

הבעיה היא שעדיין לא כולנו מבינים שהסיבה לכל חוסר הסיפוק היא אובדן התקווה לעתיד. איננו מרגישים שמחר מחכה לנו משהו טוב. יתר על כן, אם נמשיך בצורה כזאת, לא יהיה לנו מחר!

אנחנו צריכים לאזן את הרע של האגואיזם באמצעות השכל, ולהבין מהיכן מגיעות כל הבעיות, ומדוע הן מגיעות. אנחנו בהחלט מסוגלים לכך. אך עלינו להבין שמחאה בלבד היא לא הפיתרון.

מה הטעם בעוד מהפך שיחליף שוב, בפעם המי יודע כמה, את היושבים על כס השלטון? אז היה ראש ממשלה אחד ועכשיו יהיה אחר, ומה ישתנה? תראו את הכאוס שנוצר כתוצאה מהמהפכות במצרים, בלוב ובמקומות נוספים.

באף מקום לא ניתן להשיג דבר כתוצאה מהריסה והתמרדות. אם אנחנו רוצים לבנות, אז איך ההרס והכאוס יתרמו לכך? זה לא ייתן כלום, בפרט כשלא מציעים שום פיתרון.

כדי למצוא את הפיתרון, יש לאסוף קבוצה של אנשים שמומחים בפוליטיקה, בכלכלה, בחינוך, להושיב את כולם סביב שולחן אחד ולבנות תוכנית קונקרטית ומפורטת לביצוע השינויים.

אך היום אנחנו בודקים את התוכניות ורואים שבאף מקום בעולם לא ניתן לממש אותן. פשוט אין אפשרות כזאת! והסיבה לכך היא שהעולם היום התחיל לפעול בצורה אינטגרלית, כמערכת קשורה הדדית, בעוד אנחנו עדיין ממשיכים לנסות לעבוד לפי התוכניות הישנות שהיו עובדות עד לפני שהעולם "ננעל" בתוך המערכת האינטגרלית.

ולכן אף מדינה היום אינה מסוגלת לנהל את המשק שלה, וגם כל המדינות יחד אינן מסוגלות להתמודד עם המצב. כל המדינות וכל הממשלות אינן מסוגלות לכלום. ואין לכך שום פיתרון, חוץ מלהתקרב לטבע. אנחנו צריכים להתחיל להתנהג כמו הטבע, להפוך להיות אינטגרליים כמוהו, להתקשר לכל האחרים, לכל הסביבה הסובבת, וליצור יחד מערכת אחת.

ועד אז, לא יהיו לנו לא השכל ולא הרגש כדי לבנות את יום המחר. ועכשיו, השאלה היא רק: כמה נצטרך לסבול כדי להבין את זה. כמה מכות נצטרך לספוג עד שנרצה להתחיל לשמוע!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 12.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
האור מצידו השני של המשבר
הדור שאינו מרגיש את יום המחר
כל העם כמו משפחה אחת