אי אפשר לדאוג לעצמך

שאלה: כיצד מושגת "אמונה פשוטה"?

תשובתי: אמונה פשוטה, זו השפעה חלוטה, "חפץ חסד", שבה אני משתדל להשתחרר מכל המחשבות הפרגמטיות, כאשר אני חושב על החברים ועל הקבוצה, ומשתדל להתקיים רק כדי להביא לחיבור שלנו.

השלב הראשון, זה לפחות השגה מינימלית של דרגת הערבות בקבוצה. אנחנו מתחילים להבין, שכל הזמן עובדים עלינו כל מיני כוחות אפשריים. ודאי שהם כולם מגיעים ישירות מהבורא ומנסים להפריד בינינו, להפריע להתחבר, להסית את תשומת ליבנו מהמחשבות על הכוח העליון, על החיבור, על האיחוד, על מטרת הבריאה, על החובות שלנו.

הכוחות האלה מגיעים ללא הפסקה, בכל מיני צורות, בכל מיני כיוונים ומבלבלים אותנו, מקהים את חדות החושים שלנו. אין בכוחנו להתנגד להם אם בקבוצה לא תהיה רוח כללית שתעזור לנו לשרוד. לכן נאמר: "איש את רעהו יעזורו", זוהי חובתנו.

אחרת יחלפו ימים אחר ימים, הכול ישתנה, אבל האדם יישאר אותו דבר. לכן כל אחד צריך לתמוך באחרים ולדאוג להם כדי שהם ידאגו לו. ואילו עבור עצמו הוא לא יכול לדאוג, מפני שהכוחות האלה עובדים על כל אחד, לוחצים עליו מכל הצדדים ומנסים לתלוש אותו מהאחרים, בכך שמחייבים לדאוג לעצמו.

ברגע שהוא מתרכז בעצמו, אז קל מאוד לנתק אותו ממטרת הבריאה. כי מטרת הבריאה האמיתית נמצאת בחיבור בין כולם. לכן הקליפות, זה לא אותן המחשבות שמבדילות את האדם מהבורא. כל העולם מוכן לחשוב על הבורא, לצעוק לו, לנסוע להתפלל במקומות קדושים. עם זה אין לאדם שום בעיות.

המטרה היא באיחוד, בחיבור. כל עוד האדם מחזיק בזה, אז הכול בסדר איתו. אבל ברגע שהוא מתנתק מצורת החיבור הזאת, אז הוא מפסיק להוות סכנה לקליפות והן עוזבות אותו. הוא יכול ללמוד לבד, לקבל ידע, זה לא מפריע לכוחות האגואיסטיים. הם מרשים לו באופן דייקני לקיים את כל המצוות, הכול, חוץ מחיבור, חוץ מ"ואהבת לרעך כמוך".

וכל השאר לא מפריע להן, אלא אפילו להיפך. כי אם אין לו כוונה להתקדם לאהבת הזולת, אז כל שאר הפעולות מושכות אותו לכיוון ההפוך.

לכן, כאשר מתעוררת באדם "נקודה שבלב", אז חשוב לדעת איך לממש את הבחירה החופשית. הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואמר לו: "בחר לך!". וזה מה שהאדם צריך לעשות, כלומר להבין, שמימוש ה"רשימו" הוא רק בחיבור.

מתוך ההכנה לשיעור, 15.06.2014

ידיעות קודמות בנושא:
תשלום עבור הגילוי
אור האמונה בכלים של מצרים
להאמין "למעלה מהדעת", שההשפעה היא למעלה מהקבלה