אין שכחה ברוחניות

הקדמת ספר הזוהר, ר"ג: "ואז נמצאת היראה שנאחזת בשני הצדדים, בצד הטוב והאהבה, ובצד דין הקשה, ונכללת מהם. ואם היראה נכללת בצד הטוב והאהבה, היא אהבה השלמה כראוי… כי אין אהבה אלא בב' צדדים, שהם ג"ר וז"ת דבינה. ואין אהבה שלמה בכל אחד מב' הצדדים, אלא אם יש בכל אחד מהם יראה. כי לא תצויר כלל חכמה בלי בינה, שהיא אהבה בלי יראה".

מוסבר כאן הסיום של כל העבודה שלנו: כיצד להשיג אהבה בכלים (רצונות) דהשפעה, ולאחר מכן אפילו בכלי הקבלה. למעשה זהו כבר גמר התיקון של הבריאה במלכות שמתחברת עם בינה עד כדי כך שהיא משיגה את הכתר, כשההשפעה שלה שלמה בכל הכלים שלה.

שאלה: מהי יראה?

תשובתי: יראה היא המצווה הראשונה, כלומר התיקון הראשון שעלינו לעבור. היראה היא הדאגה והפחד של האדם: האם הוא מסוגל להשיג את ההשפעה לבורא. זוהי היראה: האם אשיג את זה, האם אני מסוגל לזה, האם אי-פעם ארצה את זה? ואז לאדם יש עבודה.

העבודה שלנו בדרך כלל מכוונת לשמירה על מה שהשגנו. בעל הסולם כתב על כך (איגרת ב'): "אין חכם כבעל ניסיון, לכן איעצך, לעורר בקרבך יראה מקרירות אהבה שבנינו, והגם שהשכל מכחיש ציור כזה. אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה, ואינו מוסיף, גם זה לגריעותא [לפגם] תחשב: בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב, לאחר מעשה, אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבא לכלל שכחה בברכת האהבה, ומחויב מקבל המתנה להמציא תחבולה בכל יום להיות בעיניו כחדשות".

הרוחניות נבנית רק בתנאי שאיננו שוכחים את ההתפעלות שהשגנו, אלא כל הזמן שומרים עליה ורק מרחיבים אותה יותר ויותר.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 13.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
יראה להשפעה
מדרגת יראה
הזוהר מתגלה עבורנו