קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כדי להגיע לתפיסת מציאות נכונה יש צורך לחבר יחד את כל הצורות שמתגלות לנו, הרי קיים רק עולמו הפנימי של האדם. אין סוף הוא לא מרחק אין סופי, אלא הוא איחוד חסר גבולות! בעולם האין סופי הזה נוצר אחר כך גבול, הקובע עד כמה קרוב אתה יכול להיות אליו. בתוך האין סוף הזה מתגלה הרצון האגואיסטי, והוא יוצר מרחק בין החלקים השונים.
הוא מדומה – זה מרחק בין הרצונות, בין האגו. וכתוצאה מכך מתחילים להתפשט העולמות מהאין סוף למטה, כלומר באותו המקום נוצרת הרגשת המרחק בין החלקים השונים. זה נקרא ירידת העולמות או התגברות ההסתרה בינינו. הרי זהו אינו מרחק פיזי, אלא רגשי. עלינו לעבור לתפיסה יותר פנימית.
אני יכול להיות קרוב או רחוק מבחינה פיזית לאנשים מסוימים, ולהרגיש אותם קרובים אליי או רחוקים, אך אחד אינו תלוי בשני כלל. ברוחניות לא קיים עולם המרחקים המדומה הזה, קיים רק הרגש. ואת התחושה הרגשית אנחנו מודדים על ידי הספירות, הפרצופים, העולמות – בהתאם להידמות התכונות בין האובייקטים הרוחניים, הרצונות.
מצד אחד, מובן שקיים הבדל בין הרצונות, הרי אלו רצונות שונים! אך מהצד השני, הם דומים זה לזה, מאחר והם רוצים להיות יחד, למרות ההבדל הטבעי של כל אחד שאינו משתנה. רק "המרחק" הזה הוא שנמדד ברוחניות, וקירבה כזאת אנחנו רוצים להשיג.
כמה שלא יהיו נבדלים רצונותינו ההתחלתיים, מרוחקים בצורה אין סופית אלה מאלה, אך באמצעות המסך והאור החוזר (ההשפעה ההדדית), כלומר ההשתוקקות הכללית להיות קרובים, אנחנו נשיג איחוד רגשי, אין סופי וללא שום גבולות.
ברצונות שלנו עצמם אנחנו נרגיש מרחק אין סופי, כאילו פיזי – ובהשתוקקות שלנו הרגשית להיות יחד, אנחנו נפסע דרך הגבול הזה ונרגיש את האיחוד חסר הגבולות והאין סופי הזה, כאשר כולנו נמצאים בנקודה אחת.
מתוך שיעור הקבלה היומי, 04.06.2010
ראה מאמרים קודמים בנושא:
תמונת ההולוגרמה של הנשמה
כיצד לגלות בתוכי את אור אין סוף
