אין חיים ללא ערבות!

שאלה: כשאתה מדבר על הערבות ההדדית אתה מביא בתור דוגמא את עבודת האיברים בגוף האדם, שבו כל איבר חי בערבות הדדית עם האחרים. המערכת היא סגורה והיא אחת. אך בחברה האנושית אין מערכת אחת. פה ושם אנשים מתאגדים בקבוצות שונות, בדרך כלל בקבוצות המתנגדות זו לזו. אך לא קיימת תפיסה של החברה האנושית כמערכת אחת משותפת שדומה לגוף האדם. אינני מרגיש את האדם האחר כחלק מגופי ולכן אינני מספק לו ערבות הדדית.

תשובתי: אתה אומר כך: "כל הדוגמאות שאתם מביאים מהמחקרים המדעיים ומכל מה שאנו יכולים לצפות עליו בטבע, לפי העיקרון "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" – אלה דוגמאות נפלאות, הכול טוב ויפה, אבל אני לא מרגיש את זה. בשכל אני יכול להבין את זה. אך ההבנה בשכל אינה מספיקה כדי לחייב אותי להתקיים בצורה אינטגרלית.

אם זה היה בתוך החושים והייתי רואה שאם אני לא פועל יחד איתך, אני בעצמי לא מצליח, ושאם אני צריך להשיג איזושהי מטרה ההכרחית לחיים, אני לא יכול להשיג אותה בלעדיך – אם זה היה כך, הכול היה בסדר גמור.

אבל עכשיו אתם אומרים שאפשר להשיג חיים טובים רק בתנאי שאני ואתה נהיה קשורים יחד, ורק אז נגיע לחיים טובים יותר, למטרה, נצא מהמשבר, מכל הבעיות האקולוגיות וכן הלאה. אני לא מרגיש את זה. אני יכול להבין את זה כמו המדענים. אבל, תגיד לי, מדוע המדענים האלה לא יוצאים כולם יחד ולא צועקים? מה מפריע להם?

הם רואים את העובדות? – רואים. אז מדוע הם לא מתאחדים יחד, לא יוצאים ולא מתחילים לצעוק: "חברים! עוד מעט העולם יתפוצץ! כדור הארץ יתרסק לרסיסים!"? מדוע הם, שרואים שתתרחשנה תופעות מאוד לא נעימות בעתיד, אינם צועקים על כך?!"

מפני שיש להם את אותה הבעיה… אני יכול להביא לך רשימה שלמה של אנשי מדע, סוציולוגים, מדעני-מדינה, כלכלנים מובילים, הרבה מאוד אנשים חכמים, שמתוך ההתבוננות בכל הבעיות רואים שאנחנו חייבים ללכת לעבר החיבור. אז מדוע הם לא הולכים לחיבור? – מפני שהם לא מרגישים את זה אלא רק רואים את זה.

יש הבדל בין רגש לשכל. מה שיש בשכל, לא מחייב את האדם. כמה פעמים קורה לנו בחיינו הפרטיים, שאני רואה ויודע שלא כדאי לי לעשות דבר מסוים, למשל לעשן, ועל אף שאומרים לי שזה מזיק, העצלות או הנעימות משאירות אותי תחת שליטת ההרגל הזה.

אז מה לעשות? – אני לא רואה אנשים אחרים חוץ מאיתנו שיוכלו לממש את זה. אנחנו צריכים לארגן בכוח את הסביבה החדשה הזאת. וכשהסביבה תתחיל לדבר בצורה מלאכותית על הכרחיות החיבור, הקשר ההדדי הגלובלי והאינטגרלי – הסביבה הזאת תביא הרגשה חדשה לכל אדם.

ואז כל אדם ירגיש על עצמו: "אני באמת צריך את זה! למה אין לי את זה?!" – בדומה לצורה שבה אנחנו מתפעלים מהפרסומות. מהשכל זה ייכנס לתוך הרגש. הרגש הוא הרצון, והשכל הוא המחשבה. אני צריך להתפעל בתוך הרצון שלי ולהשתוקק מאוד לקבל את זה. הרצון צריך להיות בשאיפה עזה למשהו.

זה אפשרי רק בעזרת קנאה, תאווה וכבוד, כשאני רואה שכולם מדברים על זה, מחשיבים את זה ומפרסמים לי את העובדות האלו. הרי אחרת אין בהן שום משמעות עבורי.

זה כמו שמפרסמים לי עכשיו מזרן חדש: "אתה חייב לקנות אותו! בלעדיו, אתה פשוט לא יודע מהי שינה טובה!" ואם הפרסומת הזאת כל הזמן מתנגנת, אין לי ברירה, בסופו של דבר אני אזכר בשם של החברה הזו, ובאיזושהי הזדמנות אכנס לחנות ואקנה אותו. ואם לא אני, אז רוב האנשים ייכנעו לפרסומת הזו. כך זה עובד. לכן משקיעים בפרסום עד 70% מעלות המוצר.

אנחנו רואים באיזו מידה הפרסום מכוון אותנו לאובייקט שלו. לכן אנחנו צריכים לעסוק בפרסום בלבד. ולא מפני שיש למישהו אינטרס לכך, אלא מפני שפשוט אין לנו בררה. בואו נתחיל לפרסם לעצמנו את המסר החשוב הזה.

לאחר "שטיפת מוח" אמיתית, אנחנו נגיע להכרת החשיבות של האינטגרציה, החיבור, הערבות. ואז זה יהיה חסר לנו, פתאום נרצה את זה. מדוע? – מפני שהחשיבות הכללית של הסביבה שולטת עליי. הרי אני נמצא תחת השפעת הסביבה.

מתוך ישיבת תוכן על ספר חדש שייצא לאור בשפה העברית, 11.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הערבות היא המפתח לעולם החדש
על מגש של כסף
דבּר, אם יש לך מה לומר