אין הפרעות שלא ניתן להתגבר עליהן

שאלה: אתה אומר, שאין הפרעות שלא ניתן היה להתגבר עליהן. אז מדוע יש מקרים שההפרעות בכל זאת נשארות?

תשובתי: הסיבה היחידה, זה קשר חלש מראש עם המורה, הקבוצה והמקורות.

אין הפרעות שלא ניתן להתגבר עליהן. תמיד נשלחת לנו כזאת מחשבה או ניתן כזה רצון, שניתן להתגבר עליהם. לפנינו מופיעה המדרגה הבאה ואליה ניתן לגשת או בדרך של ייסורים ("בעיתו") או בדרך טובה ("אחישנה"). אם אנחנו הולכים בדרך של ייסורים, אז מסובבים אותנו עד שאנחנו מסתובבים בכזאת מידה שמוכנים להתגבר על המכשול שניצב לפנינו בכל האמצעים. אבל עבור כל זה אנחנו משלמים בזמן ובדם.

אם אנחנו הולכים בדרך הטובה, אנחנו מתגברים במהירות על ההפרעה, מפני שמלכתחילה מחוברים עם החברים, עם הספרים, עם המורה, ויודעים שההפרעה מגיעה מהבורא. אנחנו נאחזים חזק מאוד במחשבה הזאת, כמו בולדוג, ולא עוזבים אותה אף לא לרגע: "לפחות להחזיק מעמד עוד קצת, עוד שנייה ועוד!".

אסור לחשוב על מה שמחכה לנו מלפנים! ספורטאי טוב יודע שיש לו שנייה שבה הוא חייב להחזיק מעמד, ואחר כך עוד שנייה ועוד, רק במקרה כזה יהיו לו כוחות. ולמי שחושב קדימה מבחינה פסיכולוגית, לא מספיקים לו הכוחות! רק אם אנחנו חושבים שעכשיו, ברגע הנתון, אנחנו צריכים רק את זה, אנחנו מרכזים את הזמן, את המקום, את המאמץ, את כל הנסיבות בנקודה אחת.

לא ההפרעה עצמה, לא הצורה שלה, לא הנסיבות, אינן תלויות בנו, זה יכול להיות כל דבר. בנו תלוי רק הקשר עם מרכז הקבוצה.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 07.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
יכולות להיות הפרעות שונות
מתנה של הבורא בצורה של הפרעות
ההפרעות שמכוונות בדרך