אין גורל עיוור. הכול בידי האדם!

שאלה: כאשר "התום והיושר" של איוב פעם אחר פעם עומדים תחת ניסיון של הייסורים, באים אליו שלושה חברים כדי להביע את השתתפותם בצערו. הם מרמזים לו, שככל הנראה, הוא עשה משהו רע, כי לא יכול להיות שמכות כאלה יבואו סתם כך.

אבל איוב לא מסכים עם זה וממשיך לעמוד על תמימותו. החברים האלה מציגים שאלה, שאותה אנחנו שואלים את עצמנו הרבה פעמים: האם אני אישית עשיתי משהו רע, שמסיבה זו קיבלתי עונש, או שהעניין הוא במשהו אחר?

תשובתי: הטבע לא שואל אם עשינו משהו או שלא עשינו. אנחנו מתארים את הגורל כך, שעבור רע צריך לבוא רע, ועבור הטוב, טוב. אבל החוק לא פועל לפי הנוסחה הזאת. אם מלכתחילה נאמר ש"יצר לב האדם רע מנעוריו", אז הוא אוטומטית נכנס לחשבון שלילי.

שאלה: יוצא, שהעצות של החברים לחפש את הרע בתוכו הן אינן נכונות?

תשובתי: הוא לא ימצא אותו. הוא פשוט ימציא כל מיני נוסחאות, שבהתאם אליהן צריך להתנהג, אבל לא יחקור את הטבע עצמו. הוא לא לוקח בחשבון שהחוק "ואהבת לרעך כמוך" שייך אליו.

למשל, בעולם שלנו ישנם כל מיני חוקי התנהגות ותרבות: איך להתנהג במשפחה, בחברה, ביחס לטבע, וכן הלאה. מהיכן החוקים הללו? האם הם מתבססים על ידיעת הטבע, על הטוב? לא. ככלל, אנשים ממציאים אותם בהתאם לחישובים שלהם, ואנחנו צריכים לקיימם.

יוצא, שאנחנו מלכתחילה יוצרים יחסים מעוותים בינינו, ואחר כך לא יודעים מאיפה מגיע הגורל הרע. מאיפה מגיעה אלינו לראש כזאת שטות, שאנחנו אומרים: "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך", ולי אין מה לעשות? אני גם בעתיד ארגיש את עצמי צדיק. אני מקבל את הגורל הזה כפי שהוא מגיע מלמעלה ולא רואה את ההשתתפות שלי. אז איך לא יבואו אליי צרות חדשות?

שאלה: אופייני לאנשים לחשוב, שאם למישהו קורה איזה אסון, אז ככל הנראה הוא אישית עשה משהו רע. ואילו אתה מתאר את המערכת, כלומר לא מסתכל על הגורל הפרטי, אלא על גורל החברה.

תשובתי: קשה לנו לבחון גורל פרטי, מפני שהראייה שלנו מוגבלת. יש רשעים גמורים שטוב להם. ואם אני מסתכל במבט האגואיסטי שלי, אז אני רואה שהאדם כל החיים נהנה, בזה שמרמה אחרים וגונב. יש לו הכול, אפילו מכבדים אותו, ולאחר מותו מכנים אותו צדיק. נשאלת השאלה, האם הוא יכול לשמש דוגמה או לא? ודאי שלא! חיים פרטיים של אדם אחד אינם יכולים להוות איזו שהיא דוגמה.

שאלה: אם לאדם באות צרות בזו אחר זו, אז בסופו של דבר הוא יקלל את יום היוולדו. עם ההרגשה "טוב לי מותי מחיי" מסכימים אנשים רבים.

תשובתי: כל זה בריחה מאחריות, מהמטרה, חוסר רצון לשמוע. חייבים ליצור דעת חברה שתעזור לאדם לשמוע על כך שקיימת מטרה, שצריך לארגן את החיים שלנו. זה לא גורל עיוור, ובכלל לא גורל. הכול בידי האדם!

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 188, 28.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לא להתחלק בצעצוע, אלא לתת את שניהם
בכל אחד מאיתנו יושב איוב טיפש
כיצד לנהל את הגורל