איך למצוא את הכניסה לאין סוף

איזה פריט, ולו הקטן ביותר שנבחר, בתוכו כלולים כל שאר חלקי המציאות. בכל חלק כלול אין סוף שמוכפל באין סוף, עד לכזאת מידה הכול כלול זה בזה ומשלים לשלמות.

לכן היחס לחלק הקטן ביותר הוא זהה לכל השלם. כי לא קיימים חלק ושלם, זה הכול אחד. אם אנחנו נכללים באחד השלם מאיזה שהוא צד, בהתאם לחוק השתוות הצורה, אז יכולים לעשות את זה בשלבים, חלקית, אבל בהתאם לחוקי האינטגרציה הפנימית, בכך שנכללים יותר ויותר פנימה.

על ידי הכניסה למערכת הזאת, אתה בהתחלה לא יכול להשיג את ההתכללות הזאת. אם כל חלק כולל בתוכו את כל שאר החלקים, אז איך אפשר להתחיל מאיפה שהוא, אתה הרי מייד מגיע לסוף? אפילו אם אתה רוצה להתכלל בפריט הקטן ביותר, אז הוא כבר כולל בתוכו את כל המערכת. ואתה בינתיים לא משתייך אליה, אז איך אתה תוכל להיכנס לתוכה?

לכן, בזמן הכניסה פועל העיקרון: "יגעתי ומצאתי, תאמין!". אנחנו נותנים יגיעה, עובדים ב"אמונה למעלה מהדעת", כלומר מסכימים לעלות אל כוח ההשפעה, כי בהשפעה הרי אין שום הבדל בין החלקים. האהבה יכולה להיות רק חלוטה. אם אני אוהב, אז אוהב את כולם.

באהבה אני יוצא מתוך עצמי. אני כאילו מתעלה מעל לכל החישובים המספריים, הכמותיים, ועובר לחשבון איכותי. ולכן על ידי היגיעה שלי אני מזמין על עצמי את השפעתה של הסביבה הזאת, "העיגולים", מה שנקרא "האור המחזיר למוטב", שנותן לי כוח אינטגרלי, ועם הכוח הזה אני מתקדם.

יוצא, שלמרות כל האגו שלנו, הבידוד, הניתוק, הריחוק, המנוגדים אחד לשני, אנחנו על ידי היגיעה שלנו לאיחוד, אפילו מבלי שרוצים ולא מסוגלים לכך, מושכים אלינו את כוח האיחוד, שנקרא "המאור המחזיר למוטב". והמאור הזה מעלה אותנו מהמצב הכמותי הזה שגדל למדרגה הבאה שנבדלת באיכותה.

ההבדל בין המדרגות הוא איכותי, כמו במערכות אנלוגיות. לכן בזמן העלייה ממדרגה למדרגה תמיד פועל העיקרון: "יגעתי ומצאתי, תאמין!". כי כל פריט שמתגלה על ידי, כולל בתוכו את כל המדרגות, את כל האין סוף.

מכאן מובן, עד כמה חסרות בסיס כל הטענות שלנו בקשר לזה, שאיננו רואים ואיננו יודעים על ההתקדמות שלנו, איננו יכולים להרוויח אותה על ידי הכוחות שלנו, איך כולם בעולם הזה צריכים לתת יגיעה ולמצוא. לא מוצא חן בעינינו שהכול מסודר מלמעלה, ומאיתנו רק נדרש לתת יגיעה, כמו בהמות עיוורות ולא מפותחות. אולם כל ההגבלות הללו נובעות מכך, שבין המדרגות קיים הבדל איכותי. כל תכונה עליונה ביחס לתחתונה, זה אותו האין סוף, רק יותר מבוררת.

האור שמגיע אלינו בונה בנו כלי נבדל לחלוטין בהשוואה לזה שהיה לנו קודם, הוא חדש באיכות. הוא נותן להרגיש אין סוף, מערכת אנלוגית, כוח השפעה שמורכב מחלקים בדידים, ובו זמנית שווים.

איך אפשר להיות שווים ובדידים? בעולם שלנו דבר כזה לא יכול להיות. אם אנחנו מבחינים בחלקים נפרדים, זה אומר שקיים ביניהם הבדל. איך יכולים להתקיים המון חלקים שאינם נבדלים בכלום זה מזה? – כשהאור ייתן לנו שׂכל חדש, רק אז אנחנו נוכל להבין זאת.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 10.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
טבע חדש מעבר לגבול ההיגיון הארצי
אינטגרל מהעולם שלנו ועד אין סוף
בכל גרגיר חול מסתתר אין סוף