דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / איך להבטיח לעצמך תענוג עד סוף החיים

איך להבטיח לעצמך תענוג עד סוף החיים

צורת ההתפתחות העתידה שלנו היא להתחבר כמו כל הטבע בצורה אינטגרלית. הדומם, הצומח והחי נמצאים בקשר טבעי עמוק ביניהם. ואילו בני האדם בגלל האגו שלהם עלו למעלה מהדרגה הבהמית.

דווקא האגו, הרצון ליהנות נותן לנו הרגשת הזולת, כל מיני צורות וסוגים של יצורים שניצבים מולנו מכאן ועד קצה היקום, כל פרטי המציאות על פני כדור הארץ.

אנחנו צריכים להשתמש בהרגשת הזולת הזאת, כדי להשלים אותה עד ליחס הנכון ולהחזיר את עצמנו למערכת אחת שבה כולם מקושרים זה עם זה ותלויים הדדית. לקראת המטרה הזאת מתפתח הדור שלנו, בכך שמוצא את עצמו נעול בתוך מערכת סגורה ותלויה הדדית לחלוטין.

החיים וההתפתחות הטבעית מחייבים אותנו להשלים את הקשרים בינינו. הטבע הדומם, צומח וחי ננעלים באופן טבעי בתוך רשת אחת, כל האקולוגיה, כל הטבע. ואילו האדם הוא יוצא דופן, חריג, בזה שמנסה לפעול כך כאילו שעבורו אין שום הגבלות והוא לא חייב להתכלל באותה המערכת האינטגרלית הכללית שבה הכול מקושר.

האדם חייב לראות את הגלובליות של הטבע ואת זה שהרצון לקבל שלו שולל את כל החוקים הללו. ברצון עצמו אין שום דבר רע, מה שרע זה השימוש האגואיסטי שלו, רק למען עצמו. כי אני לא לוקח בחשבון את התלות שלי בכל הסובבים.

היום יוצא שאני תלוי בכל העולם: מנקודת המבט של הטכנולוגיה, התעשייה, האספקה, הנפט, הגז, האוויר, כל דבר שרק תצביע עליו. יוצא, שאם אני רוצה להשיג חיים שלווים וטובים וליהנות כל רגע, אז אני צריך לקשור קשרים טובים עם כל הסובבים.

שאלה: האם זה לא רע אם אתה רוצה כל רגע ליהנות?

תשובתי: לא התענוג עצמו הוא רע, אלא איך אני משתמש בו לרגע קצר אחד. עכשיו אפשר לתפוס אותו, אני תופס, אפשר לגנוב, אני גונב, לרמות, אני מרמה, אפשר לא לחשוב על אף אחד, חוץ מעצמי, אז כך אני חושב. אני מנצל את האגו שלי בצורה מוגבלת מאוד ונוגע באחרים, דבר שבסוף חוזר אליי, מפני שהעולם הוא עגול.

אנחנו לא מסוגלים לעשות טוב לעצמנו אם לא עושים טוב לזולת, כי אנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית, אנלוגית אחת, שבה כולם תלויים בכולם. צריכים להבין, בינתיים בצורה אגואיסטית פשוטה, שבזה שאנחנו עושים טוב לאחרים אנחנו עושים טוב לעצמנו.

בזה שאני חותם על הסכם עם כולם על ידידות הדדית ואפילו אהבה, אני בזה מבטיח לעצמי תענוג מרגע זה ועד סוף החיים. אם אני נכלל באחרים והם נכללים בי, ואנחנו הופכים לרצון אחד, למחשבה אחת, לפעולה הדדית אחת, שבה כולם תלויים בכולם, אז מושג ה"זמן" נעלם.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 353, 17.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לא נצליח להסתתר מיום המחר
שחרור מכבלי הזמן
נזר הבריאה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest