קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: חוקרים בחנו את ההשפעות של הווירוס COVID-19 על המוח, והגיעו למסקנה מדאיגה שיש סיכוי סביר שנגיף הקורונה יגרום ממש לירידה ביכולת הקוגניטיבית, לדמנציה ולמחלות כמו אלצהיימר לאורך השנים לאחר ההחלמה ממנו. מה הסכנות שטמונות במצב שבו מאות אלפי אנשים שנפגעו מהנגיף עשויים לחוות איזושהי ירידה קוגניטיבית?
תשובתי: בשביל מה אנחנו צריכים להיות חכמים כל כך? אנחנו נחיה עם אלצהיימר ולא ניזכור בכל מה שהיה. יהיו חיים פשוטים יותר, כולנו נהיה בחצי תרדמה, נעבור את החיים האלה בקלות. למה אנחנו כל כך דואגים?
אני מבין שאנחנו לא מבינים שאנחנו גונבים מעצמנו את החיים העליונים, הרוחניים, אז אין לנו על מה להצטער. כאילו בחיים שאנחנו חיים היום נצטער אם נחתוך מאיתנו איזשהו חלק. אני לא רואה אפילו על מה יש לי להצטער בשכל וברגש שיש לי עכשיו בהרגשת החיים.
על מה? על הריצה לכל מיני ערוצי טלוויזיה ואינטרנט, שאני לא אהיה מעודכן בדברים האלה שממלאים לי את הראש? או שאני לא אצטער על כל מה שקורה מסביבי בלב? בשביל מה? החיים היום גרועים יותר מחיי בעלי החיים, אין להם דאגות והם שמחים יותר מאיתנו.
שאלה: בכל זאת, מעבר להכרחיות אתה אומר שאין תועלת לזכור משהו, למה בכל זאת אמור לשמש הזיכרון שיש לאדם באופן חיובי?
תשובתי: רק אם הוא יודע לזכור דברים שהוא באמת צריך כדי לממש את תפקידו הנעלה אז טוב שיש לו זיכרון. אבל אם הוא לא יודע איך להשתמש נכון בזיכרון שלו לצורך התפקיד שלו, אז בשביל מה הוא צריך זיכרון? יותר טוב שיחיה כל דקה ודקה לפי אותה דקה.
שאלה: האם יש איזשהו תפקיד לזיכרון של האדם כלפי היחסים שלו עם הזולת, עם הסביבה?
תשובתי: כן, על זה אני מדבר, אם אדם יודע איך להשתמש נכון בזיכרון שלו כדי להתקשר יפה וטוב לזולת, אדרבא, אני מכבד את הזיכרון הזה ואני אדאג כמו שאני דואג בעצמי לא לשכוח את סדרי ההתפתחות שמביאים אותי לקשר יפה וטוב עם האחרים, כי אני יודע, מבין, מרגיש וחוקר עד כמה אני כך מתקן את העולם וזה נשאר לנצח, ולא סתם רק לחיים הרגעיים שלי.
שאלה: בהנחה ובאמת יש שימוש נכון בזיכרון של האדם, איך אפשר למנוע תופעה של איבוד הזיכרון?
תשובתי: אנחנו קשורים כבר למטרה הנצחית, השלמה, משם אנחנו מקבלים הזנה, ולכן אנחנו לא מאבדים את הזיכרון.
שאלה: איך אתה יכול להסביר את זה, מה ההזנה הזאת נותנת לשימור הזיכרון?
תשובתי: אני קשור לזיכרון ולמוח, לכוח העל-טבעי, הכללי, הגלובלי, סביב מציאות העולם הזה, ולכן משם אני מקבל את ההזנה, לשם עולים החסרונות שלי, השאלות, הבעיות, התפילות ומשם אני מקבל תגובות. יש לי קשר עם רמה גבוהה יותר של הטבע.
שאלה: דיברת קודם על שימוש בזיכרון ארצי, גשמי, ועל שימוש בזיכרון למטרה גבוהה יותר. אלו שני דברים שונים, מה הבדל ביניהם?
תשובתי: ודאי שאדם לא נולד כדי לחיות כך וכך שנים ללא שום תועלת ולמות, כמו דומם, צומח וחי. לדומם, צומח וחי יש חובה להתקיים כדי לתמוך במין האדם. אבל מין האדם צריך להיות מחובר ולהגיע לקשר מסוים, יפה, כדי שיהווה תמיכה לגילוי האלוהות. ואם הוא לא עושה זאת, אז הוא כביכול "הורג" את המטרה שלו, את החיים שלו, ובאמת אין לו בשביל מה להתקיים.
שאלה: איך מקובלים משתמשים בזיכרון בשונה מאדם רגיל?
תשובתי: הם משתמשים בו כדי להתקדם בחיבור ביניהם, עד שהם מגיעים לגילוי הבורא, ואז הם והכוח העליון מתחילים להיות בקשר והופכים למנגנון אחד, הם והכוח העליון.
