איטליה: גניבת אוכל, זו לא עבירה

ידיעה: בית המשפט לערעורים של איטליה קבע, שגניבה של מוצרי מזון בכמויות לא גדולות כדי לשכך רעב, אינה מהווה עבירה. באופן זה, ביטלו השופטים את גזר דינו של גבר חסר בית שגנב גבינה ונקניקיות בסכום של 4 יורו. בגזר הדין נאמר: "לא ייענש מי שבהיותו מונע על ידי מחסור, גונב כמות לא גדולה של מזון כדי לספק צורך קיומי חשוב למחייתו".

התייחסותי: ואם ייכנסו לחנות אלף אנשים כאלה? בזה יסתיימו כל הקשרים החברתיים-כלכליים בינינו והחברה תתפורר, מפני שהיא מושתתת רק עליהם. החברה בנויה על הרצון לקבל ועל הצורך לתת, רשת של "תן-קח" מקשרת בינינו. אם נפסיק לחתום על הסכמים של קנייה-מכירה של חילופי סחורות, אז לא יהיו לנו עובדים ולא מעבידים, לא קבלה ולא נתינה, לא חילופי סחורות, שום דבר! ומה אז? בני אדם יתחילו ללכת עם אקדחים ולקחת זה מזה כל מה שאפשר? במקרה כזה יתבטלו הקופות, יפתחו את הדלתות של הסופרמרקט ונראה שתוך כמה שעות לא יישאר שם שום דבר.

שאלה: כלומר אינך מעודד רחמים ונדיבות מצד בית המשפט?

תשובתי: אלה לא רחמים ונדיבות! בית המשפט מצדיק מעשה של אדם, שחי על חשבונם של אחרים! איני מבין על ידי מה מודרך השופט. מי ישלם לבעל החנות על מוצרי המזון הגנובים?! מי יפצה עבור הנזק?! זו כבר הפרה של מערכת האיזון בחברה!

שאלה: מה הם רחמים מנקודת מבטה של חכמת הקבלה? והאם יחס של רחמים מתקבל על הדעת כאן?

תשובתי: זוהי מערכת אחרת לחלוטין מהמערכת הנוכחית של "תן-קח". היא נבנית באופן שונה. גורם כלשהו מקצה אמצעים, באמצעים הללו נקנים מוצרי מזון הכרחיים שמחולקים בקרב אלה שנזקקים להם, פעולה כזאת נקראת חסד ורחמים. תארגן כזאת תנועה, תאסוף אמצעים, תממש את זה, אבל למה בעל החנות צריך לסבול? מאחורי כל מוצר ששוכב על המדף שלו עומד עמל שווה ערך. למה מישהו יכול להשתמש חינם בפירות של עמל זר? על סמך איזה בסיס יש לשופט זכות לקבוע פסק דין שמשנה את היחסים החברתיים?! על סמך החסד והרחמים שלו? אז שהוא ישלם! מישהו צריך לפצות על ההפסד, ולא להעביר את ההחלטות שלו לכתפיהם של בעל החנות או החברה. איך ההחלטה תהדהד כעת בכל רחבי המדינה?! צריכים הרי להיות חכמים! אני סבור שהעולם כבר נמצא בתהליך של פירוד!

מתוך תוכנית טלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 04.5.2016