קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
את הכוח להשׂגת הרוחניות אני מקבל מהסביבה, וזהו כוח מיוחד. אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה כשיש ברשותנו רצון לרוחניות, אך הרצון הזה הוא אגואיסטי: לרכוש את כל העולם, גם את העולם הזה וגם את העולם הבא. הרצון הגדול הזה דוחף את האדם קדימה, אך כשהוא מתכוון להתחבר עם החברים, הוא חייב לבטל את עצמו ולהעלות את חשיבות החבר. בכך הוא מעלה את היחס לחבר לדרגה רוחנית מינימלית: מבטל את עצמו, רוצה להתחבר, מקבל את החבר כחשוב עבורו. זה מאוד לא נעים, דוחה, אך אין ברירה, אנחנו חייבים להתאחד. ואז מגיעה אליי מהחבר חשיבות המטרה, כוח העלייה.
הכוח הזה הוא רוחני, כי כדי לפנות אליו אני ביטלתי את עצמי והעליתי את חשיבותו. ואז אני מקבל ממנו, למרות שהוא בדיוק כמוני, את כוח העלייה, מאחר והתייחסתי אליו בהתאם לעיקרון הרוחני: חשיבות הזולת!
ולמרות שאני עושה את זה מחוסר ברירה, מאחר ואני רוצה לרכוש את כל העולם בצורה אגואיסטית, אך מהחבר אני מקבל כוח אמיתי שמעלה אותי מעל עצמי. כשאני פועל כך עם החברים, אני רוכש גישה נכונה לרוחניות. ויחד עם זה, החברים אפילו יכולים שלא לשׂים לב לזה ואפילו לא לדעת שמציידים אותי בכוח רוחני. אני רוכש את הכוח הזה בזכות זה שאני מבצע פעולות אגואיסטיות, מבטל את עצמי כלפיהם בניגוד לכוח הדחייה. זה מאוד קשה, אך אני מצליח לשבור ולשכנע את עצמי, ואז אני מקבל מהם כוח להמשך ההתקדמות.
בכך מסתכמת כל העבודה שלנו, ולזה מוקדש כנס "קבלה לעם" העולמי שמתקרב אלינו.
נתאסף, נתחבר, נגלה בינינו את הבורא ותפילת הרבים תעלה אותנו לרוחניות!
מתוך ההרצאה ביום האיחוד העולמי, 31.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
אין זו עבודה קלה…
לעומק עד אין סוף
כוונה כה פשוטה
