אורח ובעל הבית, מלכות וכתר

שאלה: לבעל הסולם יש דוגמה טובה מאוד על אורח ובעל הבית. אולי אתה יכול להסביר את הדוגמה בקשר שלה לעשר ספירות?

תשובתי: אין לנו עדיין את האפשרות להרגיש חוויות משותפות של אורח ובעל הבית, כאשר בעל הבית ממלא דרך מצבים רוחניים את האורח על ידי הרצון שלו ובו זמנית גם על ידי היחס שלו. אם בעל הבית היה רוצה רק ליהנות לאורח, אז הוא היה בורא בו סתם רצון והיה ממלא אותו. רצון כזה היה נקרא "דומם", "צומח" או "חי", ואז באורח לא היו מופיעות שום תחושות אחרות.

ברגע שבאורח מופיעות תחושות אחרות, הוא מתחיל להרגיש את בעל הבית, אבל לא סתם כמו כלב שמרגיש את בעל הבית שלו אלא הוא מתחיל להרגיש אותו כמשפיע ואת עצמו כמקבל. וזה לא מספיק, הרי בעל הבית רוצה ליהנות לאורח ומשפיע לו מכל הלב. לכן, באורח לא מופיעה מיד הרגשת בושה, נדרשת התפתחות נוספת של תכונות הבאה לידי ביטוי בשמונה הספירות בתוך מלכות. אז הוא מסוגל להרגיש את הכתר ולהבין שהוא נבדל מבעל הבית ולא יכול לקבל, מפני שאז הוא הופך להיות מנוגד והפוך בתכונותיו לבעל הבית.

וכאן מופיעה הבעיה: אם אני מקבל, אני הפוך ומנוגד לו, מרוחק, לא כפי שהוא. ואילו הוא, גבוה, משפיע, נותן הנאה, אוהב. אני עד כדי כך שפל, שאני אוהב רק את מה שאני מקבל. ובזה כולי נמצא.

כך בו זמנית מופיעה במלכות הרגשה של הכתר (של בעל הבית) והרגשת עצמה, והיא לא יכולה להשלים עם זה. ולכן מכיוון שהיא אינה יודעת מה לעשות, היא פשוט מסרבת לקבל. יש הסברים רגשיים למיניהם, של המצב שבו מלכות מתחילה להרגיש את כל הספירות הקודמות לה, את כל היחס של בעל הבית, של הבורא, כלפיה, ולכן באופן טבעי היא עושה על עצמה צמצום, מפסיקה לקבל. זו התנועה הראשונה שלה.

עם "בליעת" האור מלכות מתחילה לתפוס את התכונות של הכתר, את מה שמסתתר בתוכו. היא מתחילה להרגיש, שעל ידי הקבלה שלה היא הפוכה לאור. האור, הוא לגמרי משפיע ואילו היא, לגמרי מקבלת ואז מופיע בה רגש של בושה, שבכוונה נברא על ידי הבורא, והוא עד כדי כך גדול, שבגללו היא מפסיקה את הקבלה. זה נקרא "צמצום".

מתוך שיעור וירטואלי, 5.03.2017