אודות הפרויקטים הגלובליים

דעתו של מ. חזין, כלכלן: במאה ה- 16 באירופה התחיל "עידן הקרח הקטן", ונהיה פחות מזון ההכרחי להישרדותה של האוכלוסייה.

פתרון הבעיה היה כרוך בכסף, שהיה רק במנזרים הקתוליים, שקיבלו מעשר במשך מאות שנים ולא בזבזו אותו.

בשנת 1517 מרטין לותר התחיל את הרפורמציה – הוא הגיש תביעות נגד הכנסייה הקתולית, ולקח את הכסף מהמנזרים בצפון אירופה, ששם נצחה הפרוטסטנטיות, וזאת משום ששינוי האקלים הפך את החיים לבלתי אפשריים.

הכסף ישנו, אולם האוכל איננו. ואז, במסגרת הפרוטסטנטיות הותרה הריבית על הלוואה אשר הייתה אסורה על ידי התורה. הסרת האיסור על הריבית אִפשרה להחליף את הייצור במסגרת הגילדות עם המנגנונים החברתיים היציבים שלו, להתקדמות מדעית טכנולוגית, ש"בלעה" את המערכת הפיאודלית.

כך נוצר בצפון אירופה המודל הכלכלי שאִפשר לייצר נפח הולך וגובר של ערך מוסף, שאותו היה ניתן להחליף במזון באזור הדרום.

באמצע המאה ה- 18 התברר, כי ההיתר של הריבית על ההלוואה, כלומר, הפרויקט הקפיטליסטי, אינו יכול להבטיח את ההתפתחות היציבה של החברה. אבל לחזור לפרויקט הקודם, פירושו, לוותר על ההתקדמות המדעית טכנולוגית. בדרך זו בחר הפרויקט האסלאמי העולמי, והפסיד. הוא לא הצליח להבטיח את בנייתה של החברה הטכנולוגית המודרנית במאה ה- 20. לכן החיפוש אחר הפתרון למשבר במאה ה- 18 התרכז בהבטחת הקִדמה כתנאי העיקרי לקיומו של המין האנושי על פני כדור הארץ.

נמצאו שתי אפשרויות:

1. אפשר להרוס את שרידי החברה המבוססת על הערכים המקראיים בלי להרוס את השיטה הקפיטליסטית, ובכך להתגבר על חוסר היציבות החברתית. כך נוצר הפרויקט ה"מערבי" הגלובלי המודרני, שבו העיקר הוא החופש (זכותו של כל אדם לבחור במערכת הערכים) ותקינות פוליטית (סובלנות) – שפירושם, איסור לנתח ולבקר את מערכת הערכים הזאת. ואנחנו רואים מה שקרה כתוצאה מזה!

2. מפני שאסור לעצור את ההתקדמות, אסור לבטל את הריבית על ההלוואה, וכדי שהיא לא תהרוס את המערכת הערכים הבסיסית, נשאיר אותה, אבל נחסל את התוצאה השלילית העיקרית שלה – הניכוס הפרטי של הרווחים המופרזים! – כך נוצר הפרויקט ה"אדום" – איסור על הניכוס הפרטי של ההכנסות מהריבית על ההלוואות, איסור על הרכוש הפרטי ועל אמצעי הייצור.

הסתירה בין הפרויקט ה"אדום" והפרויקט ה"מערבי" היא עקרונית – אחד מכוון למקסם את הרווחים, והשני אוסר אותם. הפרויקט ה"אדום" מת, והיום גוסס גם הפרויקט ה"מערבי", משום שהמערכת הכלכלית כבר אינה יכולה לספק את ההתקדמות המדעית הטכנולוגית המתמדת. אנו בהכרח נעמוד בפני הופעתם של פרויקטים גלובליים חדשים.

עצירת ההתקדמות המדעית טכנולוגית מעוררת פרויקטים דתיים ישנים, וזאת משום שהיום הנושאים החברתיים עומדים במרכז. אם אנחנו לא מוכנים לוותר על ההתקדמות, נשאר רק הפרויקט ה"אדום". אם אנחנו מוכנים לוותר על ההתקדמות – ישנו הפרויקט האסלאמי, הקתולי, האורתודוקסי, ואחרים. כולם יביעו נכונות להיות פעילים. אבל הגורם העיקרי שיקבע את דרכה של האנושות הוא: "האם אנחנו זקוקים להתקדמות?".

עד כה, רק דבר אחד ברור: פרויקטים דתיים מספקים יציבות חברתית, אבל רק במצב של שפל עמוק. הפרויקט ה"אדום" מספק התקדמות לא מדעית טכנולוגית, אלא חברתית. השאלה היא, האם אנחנו מוכנים לזה?

התייחסותי: אין ספק, שאחרי "בירורים" באמצעות מלחמות או באמצעות ההפצה של החינוך האינטגרלי, הפרויקט ה"אדום" ינצח – ולא על ידי דיקטטורה, אלא דווקא באמצעות ההשכלה והחינוך.

ידיעות קודמות בנושא:
פרדוקס השפע
התלות של הכלכלה בדת
ישנו ארגון כזה!