אובייקט רוחני והשם שלו

"והוא, כי המלה "שם", יורה על השגה, כמו אדם הנותן שם לאיזה דבר לאחר שהשיג בו דבר מה, ולפי השגתו." (בעל הסולם, ספר "שמעתי", מאמר ג' " ענין ההשגה הרוחנית")

בעל הסולם כותב: מה שלא נשיג לא נוכל לכנותו בשם ולא נוכל לקבוע בוודאות את טיבו. לכן "שֵם" מסמל את גודל ההשגה, את התכונה, את הקשר עם האחרים ומצביע על דברים רבים נוספים. כמו גם בעולמנו, כשפונים לאדם מסוים לא סתם מכנים אותו בשמו, אלא מתוך ההיכרות אתו  מבינים את קשריו עם העולם, באיזה מצב הוא נמצא, כיצד הוא מקושר עם השאר ועוד, ומי שאינו מכיר את האדם הזה, השֵם שלו לא אומר דבר.

כלומר שֵם מצביע על תכונות האדם ועל העולם הסובב שאתו הוא מקושר. דווקא התכונות של האובייקט ושל מי או עם מה הוא מקושר, קובעות את השם ב"חכמת הקבלה". השֵם של האובייקט, הנשמה, העולם, המדרגה, או הכוח, קובע את התכונה הבסיסית של האובייקט, התופעה, הכוח, הנפח או המדרגה עליה מדברים.

ב"חכמת הקבלה" השֵם לא ניתן במקרה כמו בעולם שלנו,. אלא מבוסס על הערך המספרי של תכונות האובייקט, על הקשר שלו עם העולם, באיזו נקודה של הנשמה הכללית הוא נמצא, אלו כוחות משפיעים עליו וכיצד הוא מגיב עליהם. באופן כללי כל זה קובע ומגדיר את האובייקט ואת השֵם שלו.

מתוך שיעור וירטואלי, 8.12.2019