קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אני שׂם לב שאותה האובייקטיביות שחכמת הקבלה מלמדת, מביאה אותנו לריחוק, ניתוק, אדישות. יכול להיות שמישהו יכול היה לקרוא לזה חוסן, אומץ. אני מבין את זה ומסכים עם רוב הדברים, יחד עם זאת, אנחנו לומדים להסתכל על דברים כמו על תמונות D3, לפזר את התפיסה החזותית. אבל אז המילה "אהבה" לעניות דעתי, מאבדת את משמעותה המקורית. לכזאת מערכת של יחסים אפשר לקרוא איך שרוצים: הסכמה ארוכת טווח במטרה להשיג מטרה מסוימת, חוזה אם תרצה, אבל לא אהבה. תסביר לי בבקשה, מה אני לא מבין כאן נכון?
תשובתי: אהבה זה מילוי הרצונות של האחר על חשבון הרצונות שלי, ללא מטרת רווח, מחוץ לאגו שלי, דבר שלא קיים בעולם שלנו.
