קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך יכולה אהבה בין בני-אדם להיות חוק? הרי אהבה מתייחסת לרגשות האדם.
תשובה: הרגשות הם הם החוק – אין לנו דבר מלבד הרגשות. הרצון הוא אותו החוק, אותם הכוחות הפועלים: כח המשיכה וכח הדחייה. אני אוהב דגים, זה חוק. אני אוהב את הנכד שלי – גם זה חוק. העניין הוא שיש חוקים שבינתיים אנחנו לא מקיימים. הם נסתרים מאיתנו, אבל אנחנו חייבים לדעת אותם ולקיימם.
למה קוראים בעולם שלנו "אהבה"? למה שמעורר בנו הרגשה של הנאה אפשרית ואנחנו נמשכים אליו – לניצוץ האור. אנחנו רוצים להתקרב לאותו האור ולהתחבר עימו כדי שימלא אותנו. זאת יכולה להיות הנאה מאוכל, ממין, ממשפחה, מכסף, משליטה, מידע. אבל עם מה אנחנו מתחברים? עם אותו ניצוץ ההנאה שבתוך הרצון להנות שלי. לזה קוראים "אהבה" בעולם שלנו.
אהבת הזולת זה משהו אחר לחלוטין. לאהוב את הזולת, אין פירושו, שהפנים שלו מוצאות חן בעיני ומזה אני נהנה. יכול להיות שכך מפרשים "אהבת הזולת" בעולם שלנו, אך אין זו אהבה, אלא פשוט משיכה לדבר הממלא אותך. אהבה אמיתית מתבטאת כאשר אתה לוקח רצונות של אדם אחר כרצונות שלך וממלא אותם. זה אומר, שאתה אוהב את הזולת ולא את עצמך, כשאתה מתמלא בו.
נניח, שחבר שלי אוהב דג ואני שונא דג. זה אומר שאני צריך להפנים את הרצון שלו, לחוש עד כמה הרצון הזה חזק, ולמרות שהוא מעורר בי דחייה אני משתמש בעצמי למילוי רצון זה. יכולה להיות גם גרסה אחרת: שנינו אוהבים דג, אך יש רק מנה אחת, ואז אני ממלא אותו. זאת אומרת, יכול להיות שרצונו של הזולת לא תואם לרצוני ויכול להיות שיש לנו אותו רצון. בכל מקרה, אני עובד עם הרצון שלו. זה נקרא אהבת הזולת!
פוסטים קודמים בנושא:
אחת מן השתיים: אהבה או מוות
לא כדאי לצחוק על החוק
משחק לפי כללים חדשים
