אהבה ארצית היא משיכה למילוי

שאלה: מה הקשר בין השורש הרוחני של אהבה לענף הארצי שלה?

תשובתי: הענף הארצי, זה היחס החד-צדדי האגואיסטי שלי כלפי עצמי, כאשר אני כמו כלב, שמריח עם האף איפה הוא יכול ליהנות עוד, ורק זה מושך אותי קדימה.

הערה: יש מושג "אהבה ראשונה", כאשר האדם חושב רק על מושא האהבה שלו…

תשובתי: כלומר, מושך אותי תענוג כה גדול שאיני יכול לחשוב על שום דבר אחר: לא על אוכל, לא על טיולים, לא על לימוד, לא על ספורט. זוהי התפתחות אגואיסטית של הורמונים.

אני הופך להיות גבר, מרגיש "נתזים" הורמונליים, איני מבין מה זה, כיצד לממש אותם. מייסרות אותי השערות מעורפלות ומימושן מושך אותי אל מושא האהבה. זה הכול. איזו אהבה היא זו?

סיפרתי בעבר, כיצד אימא שלי, רופאה במקצועה, הסבירה לי כיצד בעזרת זריקות היא עוררה אהבה אצל אנשים. אותו דבר קורה גם כאן. אני לא מתכוון ללעוג לרגש הזה. להיפך, בגיל ההתבגרות כאשר מתרחש מעבר מנעורים לבחרות הוא מפתח אותנו מאוד. זוהי תכונה מועילה מאוד, אבל היא אגואיסטית נטו.

שאלה: האם אין בזה את מחשבת הטבע?

תשובתי: בוודאי, לטבע יש מחשבה לפתח את האגו שלנו.

שאלה: זה מצב טוב?

תשובתי: כל התפתחות היא טובה, אבל כאשר האגו יתפתח באופן סופי, צריך באופן כלשהו לתקנו. התפתחות פיזיולוגית מלאה של האדם מסתיימת לקראת גיל 18-22. אמנם לפעמים ההתפתחות יכולה להימשך עוד, מפני שתחת השפעת הסביבה מופיעות משיכות והשתוקקויות אחרות. בעיקרון, אוסף של רצונות אנושיים כולל אוכל, מין, משפחה, כסף (עושר) כבוד ומושכלות, סך הכול שש תכונות עיקריות, שבהן האגו שלנו מתפתח. אין כאן שום דבר אחר.

אני כל הזמן מסתכל, מה מועיל לי יותר, מה אני אוהב יותר. אם המושכלות גוברות, אז אני יכול להזניח את כל השאר. אני שוקע במדע והוא בולע אותי באופן מלא. גם זאת אהבה. כלומר, אהבה היא המשיכה למילוי האופיינית לכל אדם.

מתוך שיעור וירטואלי, 6.08.2017