התאזר בסבלנות ולבטח תבריא

נניח שכעת האור העליון מעלה אותנו מעל הרצון האגואיסטי שלנו. אחר כך יהיה עלינו להמשיך לעבוד ולהוציא את עצמנו לבדנו מהאגואיזם, כפי שהאור עשה בהתחלה. האור מעלה אותנו ואנחנו בורחים ממצרים, אך כיצד אנחנו יכולים לברוח ממצרים אם מצרים נמצאת בתוכנו, היא הרי הטבע שלנו?

המצב של מצרים חוזר אליי כל הזמן ובכל רגע עליי לצאת ממנו. מכאן המשמעות של 'הליכה ארבעים שנה במדבר'. אני באופן עקבי מגדל ומברר את הרצונות שבי, ובדרך אני מתגבר על כל המכשולים והבעיות למיניהם. זהו התהליך של הגדילה וההתפתחות של הנשמה.

עלינו לשמוח שיש לנו את ספר הזוהר כאמצעי הצלה שמשנה אותנו מיום ליום. עד שהאמצעי הזה לא יתחיל להשפיע עלינו במידה מלאה, לא נרגיש תוצאות. הוא עובד בהדרגה, כמו בחולה שרשמו לו תרופה ועליו ליטול אותה כל יום במשך שבועיים, רק לאחר מכן הוא מתחיל להרגיש שהוא מבריא. עד אז הוא כל הזמן נוטל את התרופה, יום אחר יום ומרגיש את עצמו רק חולה עוד יותר. כך גם בהתפתחות הרוחנית שלנו. עלינו להתאזר בסבלנות וכל הזמן להוסיף מאמצים, למרות שנדמה לנו שהתרופה איננה מועילה, עד שלבסוף הכוס שלנו תעלה על גדותיה, ונצא סופית ממצרים.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
זמן ההכנה