קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ספר תהלים, פרק פ"ו:
"תפילה לדוד, הטה יהוה אזנך ענני, כי אני ואביון אני.
שמרה נפשי, כי חסיד אני.
הושע עבדך, אתה אלהי, הבוטח אליך."
"חסיד" נקרא, מי שמבקש דבר אחד: לא להתנתק מההשגחה העליונה. העונש הגדול ביותר לאדם זה הניתוק שלו מהבורא. לכן כל מזמורי תהלים, כל הבקשות והתפילות, מדברים רק על כך – לא לאבד את הביטחון בזה שהבורא זה הכוח היחיד שמנהל ומייצב את האדם ואת כל מה שנמצא בתוכו, אבל שמצטייר לו כעולם חיצוני וכמציאות המשתנה שעוברת גלגולים לפניו ובתוכו.
כל זה בא מהכוח העליון האחד, והאדם רוצה להיות כל הזמן דבוק לעובדה הזאת, עד שמגלה את זה בכל הכוחות שלו, כך שמשיג את הדבקות התמידית עם הבורא בכל הרצונות והמחשבות, בלב ומוח. הוא הופך לחסיד הרוצה רק להידבק להנהגה העליונה מעל לכל ההפרעות והבעיות. וכמו כן הוא מעורר בעצמו את ההפרעות כדי להוציא לאור את כל היכולות שלו להידבק בבורא.
האדם מבקש רק דבר אחד: לעזור לו לא להיפרד מהמחשבה ש"אין עוד מלבדו", והכרה בזה שיש לו עסק רק עם הכוח העליון האחד. ולא מפני שהוא דואג לעצמו ורוצה להרגיש את עצמו טוב יותר, אלא מפני שהוא רוצה לעשות בזה נחת רוח לבורא.
ידיעות קודמות בנושא:
לרפא את נקודת הנתק
תחת מחסה של כנפיים
אתה יכול לקלל, אבל רק אל תשכח אותי
