דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תרופה מרה, במקום שקר מתוק

תרופה מרה, במקום שקר מתוק

האור תמיד מביא לי הרגשת ניתוק בינו לבין הרצונות, הוא תמיד נותן לי הרגשה רעה, ואינו יכול להביא שום דבר טוב. הוא תמיד נותן לי קודם כל להרגיש את הכרת הרע, את האמת. ככל שאני יכול להתעלות מעל הרגשת "מר/מתוק" לבדיקה של "אמת/שקר", כדי לברר את האמת בניגוד לטעם המר, כך האור יכול להשפיע עליי.

אך מאיפה אני אקבל את הכוח הזה כדי להיאחז בצורה כזאת באמת, אפילו אם רע לי? – את הכוח הנוסף הזה אני מקבל רק מהסביבה. יוצא שאין לנו מה לצעוק בפנייתנו אל האור. האור פועל עלינו רק במידת הנכונות שלנו. הוא יכול להמתין אלף שנה, עד שאנחנו נהיה מוכנים על ידי התפתחות הדרגתית ואיטית, והוא יכול כל רגע, בצורה חדה להגביר את השפעתו אם אנחנו מוכנים. מצידו אין שום עיכובים. העיכוב תלוי רק בכמה שאני מוכן לסבול את הניתוק בין הכלים והאורות ולהיות ב"למעלה מהדעת", מעל לייסורים הגופניים, כשאני מוכן אפילו אם זה מר, להימצא באמת. כי זה באמת מר לא להשתמש בכלים דקבלה, ברצון למען עצמי, ולהישאר בכוונת ההשפעה.

לכן, אין לנו אמצעי אחר לזרז את ההתפתחות, אלא רק על ידי חיבור עם הסביבה. וחיבור עם הסביבה הוא גם כן מאוד חולני. אינני יכול להתגבר על עצמי. אני יכול לקרוא לחברים להתאחד אלפי פעמים, ואלה יהיו סתם מילים. ובהמשך אני נתקע בקיר הפנימי שלי, וחוץ ממילים אינני מסוגל לעשות כלום. אך אם אנחנו בכל אופן משתדלים לעשות זאת ביחד, אז כל אחד מתרשם מהאחרים ומגיע לנקודת האמת, שהוא אינו מסוגל לעשות את זה, אך דווקא את הקיר הזה הוא חייב לפרוץ. ואז הוא דורש את המאור המחזיר למוטב.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 21.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
קשר בלתי פוסק

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/D4vg4

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest