דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תפיסת המציאות: מקפצה לעולם העליון

תפיסת המציאות: מקפצה לעולם העליון

שאלה: כיצד מסודרת ובנויה תפיסת המציאות של האדם?

תשובתי: בעולם שלנו תפיסת המציאות של האדם נקבעת על ידי חמשת החושים הגשמיים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. הם תואמים לחמשת החושים הרוחניים: כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, שמורגשים בנו, כאשר אנחנו מתחילים להשיג את העולם העליון. לכן, לצורך השגת העולם העליון חסרה לנו התפתחות של החושים האלה בתוכנו, זה ממומש רק בתנאי שנעלה מעל לרצון לקבל לתוכנו. ברצון הזה אנחנו כביכול מרגישים את העולם הסובב אותנו, אבל מאחר והוא נתפס בתוכנו, איננו יכולים לומר שאנחנו מרגישים משהו שסובב אותנו, זה פשוט משתקף ומוצג באופן כזה בחושים הנוכחיים שלנו.

למשל, אם אני מביט על שולחן שנמצא לפניי, אני תופס אותו ככזה, כפי שאני רואה. אבל אם היו לי חושים אחרים, הייתי רואה אותו באופן אחר. כלומר, למעשה אנחנו לא רואים את מה שנמצא מחוצה לנו ואילו מחוצה לנו קיימים רק כוחות ולא יותר מזה. כפי שמחשב מצייר בעזרת וקטורים אלקטרוניים שונים, כל מיני תמונות שאותן אנחנו רואים על המסך ותופסים כאיזו שהיא מציאות, כך גם העולם הסובב אותנו הוא לא יותר מאשר כל מיני וקטורים, שנמצאים בשילובים שונים ביניהם, ובונים בתוכנו תמונות מסוימות של המציאות.

הבעיה של התפיסה הגשמית היא בכך שהחושים שלנו לא מראים לנו את התמונה המלאה של העולם. איך נוכל להתחיל לתפוס את המציאות האמיתית שנמצאת מחוצה לנו ומהווה שדה פיזי שמורכב מהרבה מאוד כוחות שונים? זה מתממש בעזרת עלייה מעל לרצונות האגואיסטיים שלנו. בעיקרון, מה רע בהם? באמצעותם אנחנו תופסים רק את מה שנתפס על ידם ולא יותר מזה. אנחנו לא יוצאים מעבר לגבולות של המהות שלנו. מה שנתפס על ידי החושים של ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש שלנו, זה מה שאנחנו מרגישים.

מה גם שיותר מ – 90% אנחנו תופסים על ידי חוש הראייה, 8% על ידי חוש השמיעה, ואחוז קטן מאוד על ידי מישוש, טעם וריח. טעם אנחנו מרגישים רק בזמן האוכל. חוש הריח של האדם מעוכב מאוד ומוגבל, למרות שהתאים האלה תופסים מקום גדול במוח, ודרך חוש המישוש אנחנו מרגישים כנמצאים בתוך מרחב. בכל מקרה, חמשת החושים האלה משיגים רק את מה שיכול להיכנס דרכם, מעובד ומורכב לתמונה הכללית של המציאות שאותה אנחנו מציירים לעצמנו. למעשה, מחוצה לנו אין בני אדם, אין בעלי חיים, אין עולם צומח ואין עולם דומם: גלקסיות, כוכבים כוכבי לכת. ישנם כוחות שמשפיעים על החושים שלנו ומציירים בתוכנו תמונה כזו.

אבל, אם באמצעות שימוש בשיטת חכמת הקבלה, נתעלה מעל לתחושות שלנו, אז נתחיל לתפוס את הכוחות האלה מחוצה לנו בצורה אובייקטיבית, לא מופרעים על ידינו. יתר על כן, בצורה אובייקטיבית יחסית, מאחר ואנו תופסים אותם במידת ההידמות שלנו לבורא, כלומר עדיין לא במידה מלאה. במידה מלאה הם נקראים אור אין סוף, במצב זה, אותם כוחות בשום אופן על ידי שום דבר ובשום צורה לא מוטרדים, לא מופרעים ולא מצומצמים. אנחנו לא יכולים בינתיים להרגיש זאת, מפני שאנו מרגישים את האור רק במידת ההידמות החלקית שלנו לשדה העליון. איך אנחנו יכולים להידמות לו, כדי לתפוס אותו בצורה נכונה? זו הבעיה שלנו. אם נצא לדרגה הנתונה, יהיה מובן לנו, היכן אנחנו באמת נמצאים.

חכמת הקבלה למעשה מכינה את האדם לתפיסת השדה העליון. כדי להרגיש אותו, עליך לבצע על עצמך שינויים מסוימים, לתת יגיעה ולהתעלות מעל לאגו, שנועל אותנו בתוכו, כמו כוכב ננס, שבולע את עצמו עד כדי כך שאפילו אינו משחרר אור. עלינו לצאת מהמצב הזה, להתעלות מעל עצמנו ולהתחיל להרגיש את מה שנמצא מחוץ לאגו שלנו. כלומר עליי לצמצם אותו, להפסיק לתפוס הכול רק למען עצמי ולנסות לתפוס למען אחרים.

כאן אני כבר מתחיל להבין, שנבראתי בכוונה כאגואיסט, כדי להתעלות מעל לטבע שלי. אני חי בעולם שמורכב ממני ומהמון בני אדם אחרים, כדי שהם יעזרו לי לצאת מעצמי ולבצע עבודה מסוימת בכך שאני דואג להם יותר מאשר לעצמי. במקרה כזה, באותה מידה שבה אני יכול להתעלות מעל עצמי, אני תופס בצורה אובייקטיבית את המרחב הסובב בעוצמתו, גדלותו והנפח שלו.

כדי לאפשר לי עוד יותר לחבוק את כל המרחב עד למצב של אין סוף, האגו כל הזמן מתפתח בתוכי. ברגע שאני מתחיל לצאת מעצמי, האגו מתחיל להתעורר בי עוד יותר, כדי שאני אתעלה יותר מעל עצמי ובאופן כזה אכיר את השדה העליון הסובב אותי עם כל ההתגלויות שלו.

מה זה אומר התגלויות שלו? בכך שאני יוצא מעצמי אני פועל בשיתוף עם השדה העליון ומתחיל להבין באופן מעשי את מחשבתו, את פעולותיו עליי, אני מנסה להידמות לו. כך מתרחש המגע שלי איתו. באופן מעשי זה נקרא "איחוד האדם עם הבורא", מפני שהשדה העליון זה הבורא שלי, ולא רק שלי, אלא גם של כל השאר. למען האמת, איני יודע, מי הם "כל השאר". אני מתחיל לתפוס אותם כחלקים שלי, ולראות את ההתפתחות העתידית שלי בחיבור ובאיחוד גדול יותר ויותר, איתם.

באותו זמן האגו גדל וכל הזמן מנסה להפריד בינינו. ואילו אנחנו, ככל שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו חזק יותר, אנחנו משיגים יותר ויותר את השדה העליון. בתוכו, קיימות כל מחשבות הבריאה, כל מה שהכרחי כדי לצאת למרחב חדש של העולם, להתעלות מעל כל ההגבלות למימד עליון, מרחב חסר גבולות לחלוטין, שלא מופרע על ידי שום דבר. אנחנו צריכים ויכולים לעשות זאת עכשיו! עלינו להשיג את העולם העליון עוד בחיים בעולם הזה ובנחת לעבור אליו, כך, שהעולם שלנו יפסיק לגמרי להדאיג אותנו. הוא יורגש על ידינו רק כמקפצה קטנה, שבעזרתה אנחנו קופצים ומדלגים לנפח הבא של הקיום.

מתוך שיעור וירטואלי, 27.11.2016

 

 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest