קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אדם המשתוקק להשגה רוחנית, מתחיל לראות שכל העולם זו מערכת אחת. זו עבודה תמידית, משמחת, ולאט לאט מתרגלים אליה. היא הופכת להכרחיות, לצורך. אתה כבר קיים דווקא בדרגה הזו.
ושאר הדרגות הן שטחיות, בעלות מימד אחד, בהן כבר אי אפשר לחשוב כמקודם. האדם מתחיל להתרגל לחשוב במרחב רב מימדי, שמתכווץ לכוח אחד ויחיד, למטרה אחת, ולכן כאן בכלל לא קשה להרגיש את כל העולם מקושר עם מטרה אחת, עם כוח אחד ויחיד. עד כדי כך, שאתה מביט על השמיים המלאים בכוכבים ורואה מה מקשר את כל הכוכבים.
כאן מופיעות שאלות מעניינות מאוד: "איך האסטרולוגים הקדמונים קשרו את הכוכבים למערכות הכוכבים?". כי אם אני מביט על הכוכבים, אז איני יכול לקשור אותם בכל הסימנים של גלגל המזלות, אוריון, הדובה הגדולה וכולי. אין לי כזה דמיון פרוע כמו ליוונים הקדמונים או לאסטרולוגים של בבל העתיקה, מפני שהכוכבים נמצאים במרחק רב זה מזה ובמישורים שונים.
נניח, שכוכב אחד במאות מיליוני שנים קרוב יותר לכדור הארץ, והאחר, במיליוני שנים רחוק יותר. אבל הם ראו אותם מקושרים ביניהם במישור אחד. מה, אלה סתם דמיונות פרימיטיביים? דמיון מכוון של בני אדם? איפה יש שם דובה: ארבעה, חמישה כוכבים, שיוצרים ריבוע עם זנב? איך אפשר לדמיין את זה?!
יוצא דבר מעניין מאוד: המחשבה שקושרת את הכוכבים לסימני מזלות, מתחילה להיות מושגת על ידי האדם על ידי השפעתה עליו.
לאסטרולוגים הקדמונים הייתה הרגשה של קשר בין הכוכבים האלה. כתוצאה מהתפתחות האגו אנחנו התנתקנו עכשיו מכל היקום, מהתפיסה שלו כאחד שלם, ואילו אצלם הייתה הרגשה של קשר יחסי, מפני שהם תפסו את זה מהאֵלים, הכוחות העליונים שמשפיעים עליהם. ולא מפני שהם היו קטנים ופרימיטיביים, זו פשוט תפיסה לא מעוותת, לא גסה של האדם, ללא כמות גדולה של מסננים כמו אצלנו. כלומר אצלם הייתה הרגשה של אור הרבה יותר גדולה.
אבל עכשיו, אם אנחנו נתחיל לתקן את האגו שלנו, אז נרגיש את האור בהרבה יותר, משום שאנחנו הרי הרבה יותר גסים מהם.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 04.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תפיסת המציאות: חלום או מציאות
תפיסת המציאות: מניוטון ועד לקבלה
להרגיש את המציאות העליונה
