דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תפיסת המציאות: התקרבות אל האור

תפיסת המציאות: התקרבות אל האור

מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 5

שאלה: הנושא של הכנס שלנו הוא, "ביחד לנצח". מה זה אומר "ביחד"? הרי אנחנו רואים שמישהו מאיתנו נמצא בעלייה והאחר בירידה. איך להגיע לצעקה המשותפת לבורא, ל"ביחד" הזה?

תשובה: תתארו לכם (ועל כך מדברים הפיזיקאים) שלמעשה אנחנו נמצאים במציאות שונה לגמרי, שבה הכול מתקיים לפי חוקים אחרים לחלוטין, חוקים של עולם אחר, שנמצא במהירות האור. המרחב נתפס בו בצורה אחרת לגמרי.

אם אנחנו נמצאים בתנועה עם מהירות נורמלית, אז אנחנו רואים לפנינו תמונה, נניח, מהצד. ואם אנחנו נתחיל להתקרב במהירות האור, אז המרחב מתחיל להיות עקום, ואנחנו רואים את אותה התמונה מכל הצדדים.

תפיסת המציאות: התקרבות אל האור

הזמן נעלם, המקום נעלם, התנועה נעלמת, הכול הופך להיות אחד, בו זמני, עגול, לא קיימים המושגים של "קדימה", "אחורה", "מהצד", "מימין", "משמאל", הכול הופך להיות לגמרי אחד יחיד.

בזה אנחנו נתקלים בפיזיקה של המהירויות הגבוהות, זה הגיע דרך איינשטיין וכבר נבדק בהרבה מחקרים.

למעשה, אנחנו נמצאים בכזה מרחב, אבל האגו "מותח", מאט אותו. ההאטה של המרחב מורגשת בנו כ"עולם שלנו", ובמקום רצונות אנחנו רואים את הגופים, מעין "מתיחה" של ההתרחשויות והתנועה שלהם.

כשמתקרבים לתכונה של האור הרוחני, מתגלה לנו מרחב שונה לחלוטין – אחד יחיד ושלם, שבו אין מקרים, הכול נמצא בתוך האחד, ולכן מורגשת שלמות ונצחיות. אנחנו נמצאים בתוכו כרצון אחד. ובעצם, רק הוא זה שקיים.

והמציאות שלנו של היום, שניתנה לנו בהרגשה, פשוט נעלמת. היא לא קיימת! היא לא צריכה למות ואז להיוולד שוב, היא פשוט מתאדה. הרי חושי ההרגשה שלנו מתחילים לצייר לנו את המרחב הנכון, המציאות הנכונה. אנחנו צריכים לתאר אותה דווקא בצורה כזאת, כך צריך לתאר את העולם האמיתי.

כדי לדחוף אותנו לזה, ניתנו לנו הקבוצה, המורה, האנושות, וכל החוקים שלפיהם אנחנו נוכל להתקרב לגילוי הנכון של המרחב והגילוי שלנו את עצמנו בתוכו. זה כמו תרגילים שבהם אנחנו מעבדים טכניקה חדשה של גילוי, טכניקה של השגה. ואז אנחנו נרגיש ממש את כל מה שכותבים עליו הפיזיקאים.

נחשב, שאדם לא יכול לצאת או אפילו להתקרב למהירות האור כי המסה הופכת להיות אין סופית, זמן – אפס. אולם למעשה, זה מאוד פשוט מפני שהמסה באמת נעלמת, היא הופכת להיות רצון אחד גדול שממלא את הכול.

עד לזה איינשטיין לא הגיע. הוא כל כך רצה להקים תיאוריה יחידה, אך לא הצליח. ולנו זה כמעט מצליח. ומסתבר, שאם אנחנו מודדים את הכול ביחס לצופה (כמו שטען איינשטיין נכון), אז ברגע שהצופה משנה את התכונות שלו לתכונת ההשפעה, הוא חוצה את מחסום האור ופשוט מתקיים מתוך תכונה אחרת, שבה ניתן להתקיים מעל מהירות האור.

לכן קיים קיום מעל ומתחת למהירות האור, תלוי רק בתכונות שלנו לקבל או לתת. המעבר מתפיסה אחת, הקבלה למען עצמי שלנו היום, לקבלה למען הנתינה, לתכונת ההשפעה, בעצם אפשר בקלות לממש אותה על עצמי. הדבר היחיד שאנו צריכים, זה לבקש את זה מהאור העליון.

כמו שאומר בעל הסולם, זו רק בעיה פסיכולוגית. מאוד קשה לנו לבקש את תכונת ההשפעה. איננו יכולים לעשות זאת מפני שתכונת ההשפעה מנוגדת לנו, ואנחנו לא יודעים מה זה. איך אפשר לבקש משהו שאתה לא יודע ולא רוצה?

בשביל זה ניתנה לנו הקבוצה. אני בא לקבוצה ושומע מהחברים: "השפעה, השפעה… צריך רק להתאחד ביחד. רק כך אנחנו נצא לרוחניות ונשיג את המטרה". אם החברים שלי מסבירים לי ומנסים "להחדיר" את זה לתוכי, עד כמה הם משתוקקים לזה, אז מכיוון שאני אגואיסט, אני גם ארצה את זה.

כך אנחנו מושפעים מפרסומות: "אני גם רוצה את זה!", ואפילו שאולי אני לא רוצה את זה, אבל אם מסביבי אנשים מדברים על כך, אולי אפילו משקרים לי, אני בכל זאת מתחיל לרצות את זה. כולנו מכירים את זה על עצמנו. הפסיכולוגיה שלנו כך עובדת במיוחד, כדי שאנחנו נוכל לרצות את מה שאנחנו לא רוצים.

ואז אני מתחיל לבקש: "אני גם רוצה השפעה, רוצה להיות מעל מהירות האור, רוצה להיות מעל עצמי!", וברגע שאני מתחיל לבקש את זה, אז המצב הזה נקרא "לא לשמה". כשאני מבקש בעצם משהו שאני לא יודע מה, וממה ולמה, אבל בכל זאת מבקש, כבר משפיע עליי האור העליון. רק שהוא משפיע לא בצורה ישירה וגלויה, אלא כ"אור מקיף", כי הבקשה הזאת עדיין לא מגיעה מתוכי אישית, אלא רכשתי אותה מהחברים.

זאת אומרת, אם הרצון הוא לא שלי אישי (לא רציתי את זה, הייתי רק צרכן), אלא קיבלתי אותו מהסביבה, אז הרצון הזה, הפלוס הזה, הוא לא שלי. ולכן משפיע עליי לא "אור ישר", אלא "אור מקיף".

תפיסת המציאות: התקרבות אל האור

הוא מלטף אותי בעדינות, משנה אותי בהדרגה. אני מרגיש את ההתקרבות שלו אליי, טוב לי, וכשהוא מתרחק ממני, רע לי. כך מורגשות בנו העליות והירידות שלנו.

האור במיוחד מתרחק ממני, ואז רע לי. במקרה כזה אני צריך לרוץ לקבוצה ולבקש ממנה תמיכה. ברגע שהקבוצה בתגובה מוסיפה לי יותר רצון, אז האור מתחיל יותר להאיר לי.

בצורה כזאת אנחנו צריכים לעבוד כל הזמן, כדי שהאור ישפיע עליי ויאיר במשך הרבה זמן. זה יכול לקחת כמה שנים.

אנחנו כבר מזמן נמצאים בתהליך הזה, ומי שהצטרף אלינו לא מזמן בכל זאת יכול לעבור את כל השינויים יחד איתנו. ואז, או יסיים את ההשפעה שלו עלינו, יתעורר בי רצון אמיתי להשפעה.

ברגע שאני אתחיל לרצות להשפיע, היא ייכנס לתוכי, ואני אקבל גילוי האור בתוכי שיורגש כאור עליון. מדוע? מפני שבתוכי קיימים 613 רצונות וכל אחד מהם מקבל איזשהו חלק מהאור.

תפיסת המציאות: התקרבות אל האור

תתארו איך מתוך הנקודות, מהפיקסלים על המסך של המחשב או הטלוויזיה, נוצרת תמונה. פעם בטלוויזיה התמונה הייתה מורכבת מ- 680 שורות. ואצלנו התמונה הזאת מורכבת מ- 613 רצונות ומתחברת כמו פסיפס: יותר, פחות, גוונים שונים, חצאי גוונים, לא רק של צבעים, אלא גם של אור, טעמים, בכל חמשת החושים שלנו.

חמשת החושים האלה נקראים: "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין" ו"מלכות".

כל תמונה של העולם הרוחני מורכבת מעשר ספירות. והנה קיבלנו את התמונה של העולם העליון לפי חוקי הטבע. בלי שום מיסטיקה. מעורר על עצמי אינדוקציה, בהשפעת האור העליון אנחנו כאילו מביאים על עצמנו אינדוקציה חשמלית ("אור מקיף"), הוא פועל בנו ולאט לאט משנה את הרצון.

וכך בכל שלב. אם הקבוצה עולה, למשל, מהשלב הראשון של ההשגה לשלב השני, אז גם אני עולה למדרגה השנייה. אי אפשר לברוח מהקבוצה.

תפיסת המציאות: התקרבות אל האור

אפילו התלמידים של רבי שמעון שהיו במדרגות התחתונות היו צריכים לקנא זה בזה, לשנוא זה את זה, לאהוב איש את רעהו, ובהתאם לכך לעורר על עצמם את האור העליון.

לכן אני חייב לעבוד עם הסביבה ובהתאם לאותו הרצון שאני מקבל מהקבוצה, אני יכול לפנות לאור העליון, רק עם הרצון הזה. כתוצאה מכך, האור משפיע עליי ומעלה אותי למדרגה הבאה.

יחד עם זאת, כל הזמן חוזר אותו העיקרון: אני – קבוצה. אני מקבל מהקבוצה את הרצון, פונה לאור, הוא מתקן בי את הרצונות האלה. וכך כל הזמן.

השיטה היא מאוד פשוטה, זו פיזיקה טהורה, אין בה שום דבר אחר. כל הזמן עשר ספירות, כל הזמן חמישה אורות, וכך אנחנו פועלים. אבל כל פעם הרגשת העולם החדש משתנה בצורה מדהימה. כל מדרגה זה עולם חדש: מצוירת בנו תמונה חדשה, והחוקים משתנים. כל זה עוד מחכה לנו בעתיד.

ובשביל שנוכל לשאוף לכך, צריך את הקבוצה שכל הזמן תעורר אותי, תגרה אותי, תעורר בי קנאה. אני רואה איך שהם רוצים לגלות את העולם הרוחני, מה קורה איתם ואיתי לא. זאת אומרת, אני צריך כל הזמן לקבל מהם מנות חדשות של התעוררות: "למה להם יש ולי אין?".

לכן נאמר במאמרי הרב"ש, שאדם חייב להכניע את עצמו לפני הקבוצה, להעריך אותה יותר מעצמו, ואז הוא יקבל ממנה יותר השפעה, יהיה לו יותר כוח לפנות לאור. האור העליון ישפיע עליו בצורה יותר חזקה, ישנה בצורה יותר מהירה את כל התכונות השליליות שבו לתכונות חיוביות, הוא ירגיש את האור הזה בתוכו. כל פעם זה חוזר על עצמו, אבל התמונה משתנה לחלוטין.

מתוך שיעור מס' 5 כנס אירופה, 22.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
העולם העליון מתגלה בתוך הקבוצה
אופקים של תפיסה
כמה פרטים מתמונת העולם הרוחנית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/a9MtD

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest