דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תפילת רבים עבור האנושות כולה

תפילת רבים עבור האנושות כולה

כנס בנובוסיבירסק, שיעור מס' 5

מהי תפילת רבים? אנחנו צריכים להבין שתפילת רבים היא בראש ובראשונה מתבטאת בכך, שהתקדמות, זו תנועה זה לקראת זה, להרגשת האחרים כמו את עצמי.

זה מושג על ידי החיבור של ההשתוקקויות המשותפות. אנחנו צריכים לאחד את ה"נקודות שבלב" שלנו בהשתוקקות יחידה, לשייך אותן לבורא, לרצות שהוא יתקן אותן, יעלה אותן מעל לאגו שלנו, שהאגו יישאר למטה, ואילו הנקודות יצאו מתוכו, יתעלו ויצרו את תכונת ההשפעה.

תכונת ההשפעה יכולה להיות רק משותפת ולא אישית. היא מתגלה רק דרך החיבור עם האחרים, דרך מה שכינינו "כדורי פטל", הרגשת החום בינינו. וכל זה נרשם בהתאם לֵמה שנאמר: "הפנקס פתוח והיד רושמת", כי יחד עם החובות האישיים שלנו נרשם החשבון המשותף. אחד יכול לשלם עבור השני ואפילו יותר מזה.

זה אומר, שהקבוצה יכולה לקחת על עצמה את החלש, למשוך אותו אליה, לרפא, להרגיע, לאשר. בדיוק כמו בעולם שלנו, ברוחניות יש כל מיני דירוגים של חולשות של האדם, והקבוצה יכולה לשלם עבורו. אבל אחר כך הוא יצטרך להחזיר לה. כזאת היא המערכת של התלות ההדדית המלאה, כמו במשפחה: ילדים קטנים גדלים ומתחילים לעזור להורים הזקנים, כל אחד עושה את החלק שלו בעבודה והכול מחולק בשווה.

לכן התשלום ממומש רק דרך הקופה המשותפת ולא מתקבל מאף אחד בנפרד, הבורא לא מנהל איתך חשבונות. אפילו עם העולם הוא מנהל חשבון רק דרך האנושות, דרך כל המסה של בני האדם, דרך רצון אחד כללי. הוא משפיע על הרצון הזה, הוא נמצא בתוכו.

הרצון הכללי שבור לכל האנושות ולבני אדם שמשתוקקים לבורא, שאיתם יש לו חשבון משלו. איתם הוא מבצע כבר פעולות מיוחדות, כדי למשוך אותם אליו, לכוון ללחוץ בצורה מטרתית.

מה שנוגע לאנושות, אז הבורא בינתיים דוחף אותה קדימה, בכך שמזמין בה הכרת הבלבול ובהדרגה מקרבם אלינו. חלק מהאנושות מתפשטת ונכנסת לתחום שלנו, נדבקת אלינו, ואילו 90% נשארים. זוהי מסה ענקית, והיא נשארת ללא שינוי, מפני שאותו החלק שמוביל את כולם קדימה צריך להיות חזק באיכותו, וכל השאר, לפי הכמות.

לכן אנחנו צריכים להתפלל, לבקש כוחות להוליך, לעזור, להסדיר את המסה הענקית הזאת. האחריות עליהם מוטלת עלינו, אנחנו צריכים לבקש עבור כולם. מזה, בראש ובראשונה, צריכה להיות מורכבת התפילה.

הבורא ברא רצון לקבל. וזהו הרצון של 90% מהאנושות. ואילו הרצון שלנו במסה הזאת, של אלה שמשתוקקים לבורא, הוא מלאכותי, אינו שייך לעולם הזה. הוא מופיע בנו עכשיו, ואנחנו רוצים לחדור לאן שהוא. מתגלה בנו תכונתו של הבורא, ולכן אנחנו נמשכים חזרה אליו, למקור שלנו.

לאחרים גם כן יש "נקודות שבלב" מהערבוביה של כולם עם כולם, מ"שבירת הכלים", אבל אצלם הן נסתרות עמוק בפנים. ואילו אנחנו קיבלנו התעוררות רק כדי למשוך אותם אלינו ולתקן, אחרת אנחנו אף פעם לא היינו מרגישים תנועה לקראת המצב הבא.

לכן התפילה שלנו צריכה להיות עבור האנושות כולה, עבור זה שיהיו לנו כוחות, יכולת וידע להתחברות עם הבורא כדי למשוך אלינו את כל האנושות ולתקנה, מפני שבזה אנחנו עושים לו נחת רוח. המטרה של הבורא היא להיות מגולה ברצונות של האנושות, למלא דווקא את הרצונות שלהם. ואילו אנחנו מהווים בסך הכול מתווכים, מוליכים של המשימה הזאת. זה מצד אחד.

מצד שני, אנחנו זה החלק שנקרא "ראש", כלומר, אנחנו תופסים, מבינים, מהווים שותפים, עוזרים של הבורא. אנחנו מממשים את המטרה שלו. הוא רוצה להתגלות באנושות, כי שם הרי נמצאים הרצונות הענקיים האמיתיים, בכלל לא כאלה כמו שלנו, אנחנו לא האגואיסטים הכי גדולים. ודאי שגם בנו האגו גדל וגם כל מיני ההבנות של ההערכה שלו, מפני שקיימת בנו דואליות ואנחנו הולכים קדימה, אבל האגו הגדול ביותר יתגלה בכל האנושות.

זהו אגו אוניברסלי עצום! כל היקום עם המסה הענקית של החומר הדומם, שאותו אנחנו לא רואים ולא מכירים, כולל החומר השחור, כל מה שאנחנו לא צופים בו, מהווה כאילו מקבילה של אותו האגו שקיים באנושות. גם זה וגם זה, זה החומר הדומם.

לכן התפילה הנכונה עולה רק דרך הקבוצה ורק עבור האנושות! אני מבקש שהבורא יעזור לי במסגרת הקבוצה לתקן את כל האנושות, כדי שהוא יוכל להתגלות בה. ובאופן כזה, אני על ידי ההשתתפות שלי בזה, יחד עם הקבוצה, עושה לו נחת רוח, מממש את מחשבת הבריאה שלו.

למה כל כך קשה להביע את כל זה? מפני שזה שייך לתכונת ההשפעה שאותה אנחנו בינתיים לא יכולים לתאר בצורה נכונה. אנחנו מתארים הכול על ידי השפה האגואיסטית שלנו: אני מבקש מהבורא, כדי שהוא ייתן לי כוחות לתקן את האחרים, כדי שהוא יתגלה בהם כדי לקבל כביכול תענוג. אין לנו עדיין אפשרות להביע את כל זה, לכן התפילה צריכה להיות כזאת.

ובינתיים אנחנו לווים, ובהדרגה, במיוחד בקבוצה, עושים חשבון מדויק עד כמה יכולים להתחיל להחזיר את מה שלקחנו בחנות, עבור כל יום שניתן לנו, עבור כל שיעור, עבור כל ישיבת חברים, עבור הכנס, עבור הכול! מה אנחנו נותנים? מה מחזירים? האם אנחנו מממשים נכון את אותה ההתעוררות, אותה ההזדמנות שמקבלים כל פעם?

מתוך שיעור מס' 5 בכנס בנובוסיבירסק, 09.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תפילת רבים
תפילה על הישועה
סמוך לשער הדמעות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/bM75w

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest