תפילת הודיה

שאלה: איך אפשר להודות לבורא על הרע כמו על הטוב? כי האדם הרי יכול להיות אסיר תודה ולהודות רק על התענוג.

תשובתי: ודאי, אי אפשר להודות על הרע. אני אוכל להודות רק אם ארגיש שזה לא מזיק לי, אלא לטובתי. אחרת זו לא תהיה הודיה, אלא שקר וצביעות.

זהו תיקון שאותו עובר הרצון שלנו. אם אני מרגיש שרע לי, אז בהרגשה הזאת עצמה ללא שום מילים, אני כבר מרשיע את הבורא. לכן אני צריך לחשוב על איך לתקן את התפיסה שלי, כדי להרגיש בכל מצב טוב ולא רע.

אם אני מרגיש בכל מצב משהו חוץ מתענוג, מה שלא יקרה, זה אומר, שבמקום הזה אני מקלל את הבורא. לכן המשימה שלי היא לתקן את המקום הזה, את התפיסה הזאת, את ההרגשה, כדי להרגיש בה תענוג. הכול תלוי בתיקון הכלי.

אם אני רוצה לקבל משהו באיזה שהוא רצון, אז אני ארגיש בתוכו כאב. אבל אם בעזרת אותו הרצון אני מתכוון להשפיע לאחרים, אז אני ארגיש בתוכו טוב. הכול תלוי בשימוש ברצון.

אם רע לי באיזה שהוא רצון שלי, זה סימן שאני רוצה להשתמש בו למען עצמי. עכשיו זה הזמן הטוב ביותר לפנות לבורא עם תפילה לתיקון. אבל אני יכול לעשות זאת רק בעזרת הקבוצה, אני בעצמי לא מסוגל להפוך את עצמי. זה אפשרי רק על ידי החברים והשפעת האור. וזהו כל תהליך התיקון.

זו צריכה להיות העבודה הקבועה שלנו על ההשפעה ההדדית זה לזה בכוונות שלנו, בהשתוקקויות. אני חייב לבנות רשת השפעה כללית ועל זה אני עובד. אם אני פתאום מרגיש משהו רע, זה סימן שבתוך הרשת הזאת של היחסים שלנו, בתוך העולם שלי, מתגלה לי רצון שדורש תיקון.

אז, זה מצוין! עכשיו אני צריך לתקן אותו. אבל איך אפשר לתקן את המצב הזה? צריך להתעלות מעליו ב"אמונה למעלה מהדעת" ולכוון אותו להשפעה. אחרת אני אף פעם לא ארגיש טוב, רק באופן כזה.

כל מקום שאני מרגיש בו כאב, אני צריך להפוך אותו למשפיע. אין ברירה אחרת, זוהי השיטה היחידה לתקן אותו.

התפילה שלי מתחילה מזה שאני מכוון את עצמי לעיקרון: "אין עוד מלבדו", ושהכול בא ממנו במטרה לגלות את המצבים שלי, שבהם אני בינתיים לא השגתי דבקות איתו. אני צריך להודות על המצבים האלה, כי אם אני אתקן אותם, אז אני אבוא לחיבור עם הבורא, כלומר לחיים רוחניים.

אם אני בצורה כזאת מתייחס לכל מה שקורה איתי, אז ודאי שאני אהיה אסיר תודה לבורא ואודה לו. אני מלכתחילה כיוונתי את עצמי לעיקרון אחד: כל מה שמתרחש בעולם שלי נובע מהכוח העליון, שחוץ ממנו אין כלום. וכל מה שאני מרגיש, נובע ממני. וכל מצב שבו אני מרגיש ייסורים, זה סימן עבורי שחייבים לתקן אותו.

את פעולות התיקון האלה אני מממש בקבוצה, בהדדיות עם החברים. אני כל הזמן משתדל לעבוד איתם בצורה כזאת: כל מה שאני שונא, או כל דבר שאני מרגיש אליו דחייה, ביקורת, אני מייד צריך לתקן, מייד לסתום את כל החורים האלה שכל הזמן נפתחים, פעם פה ופעם שם.

בצורה כזאת אני אתקדם, בכך שמברר את כל פרטי המציאות. זאת העבודה שלי בקבוצה, שנעשית כל הזמן. ואז אנחנו מהר מאוד נעבור לכלי המתוקן. צריך סוף סוף לעשות את זה!

העבודה הרוחנית שלי, היא להשתדל להשפיע השפעה מקסימלית טובה על האחרים. והדבר הטוב ביותר עבורם, זה להיות כולם יחד ולהתחבר בכאלה קשרים טובים, כדי לגלות בתוך החיבור שלנו את הבורא. באופן כזה אני אמלא את המקום הריק שלי בפאזל הכללי ואתן לכל האחרים אפשרות לעשות גם כן את הבחירה החופשית שלהם ולהתחיל לעבוד.

מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם, 09.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הכול מתחיל מהודיה
"שיחה" עם האור
ללמוד להודות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest