קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמר של רב"ש, "מהו, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה":
"האדם, עליו לדעת, שה' הוא שומע תפלה." כלומר אנחנו צריכים להכיר בבירור, שכל בקשה ורצון שלנו, כל רגע, נכללים במערכת הכללית, וכל ההרגשות שלנו הן תוצאה של המערכת הכללית. אם אנחנו עושים איזה מאמץ, אז הוא בדרך טבעית משפיע על כל המערכת, מפני שהכול מקושר. אבל הקשר הזה ניסתר מאיתנו ולכן אנחנו חייבים להשיג את הידע עליו, ואחר כך את ההרגשה שכל המציאות מקושרת למערכת אחת עליונה, שנקראת "בורא" או "אין עוד מלבדו".
המערכת הזאת מקבלת את כל האותות שמגיעים מאיתנו: גם מההתפתחות שלנו בדרך אינסטינקטיבית וטבעית, ואת כל ההשפעות הנוספות מהחברה, שעולות מעל להתפתחות הטבעית. הכול נכלל במערכת, והיא בהכרח מגיבה לפנייה הזאת: "ה' הוא שומע תפילה".
"ומה שהוא רואה, שהוא עכשיו יותר גרוע מזמן שלא נתן תפלה, על כח התגברות על הרצון לקבל, זוהי תשובה מלמעלה על התפלה שלו."
אנחנו לא יכולים לקבוע בצורה נכונה מתי אנחנו באמת פונים עם הבקשה למעלה ומתי מקבלים עליה תשובה. באותו הזמן שנדמה לנו שאנחנו כביכול מתפללים ומבקשים, זה לא אנחנו שמתפללים ומבקשים. פשוט נתנו לנו כזה רצון מלמעלה ואנחנו מרגישים איך הוא עובר דרכנו. התפילה הזאת היא לא על חשבוננו.
"אם כן אין על האדם לומר, שלא שומעים את תפילתו. אלא עליו לומר, שהתשובה באה מלמעלה, לא מה שהאדם מבין, אלא מה שמבינים למעלה, מהו לטובתו, שידע."
מלמעלה יודעים טוב יותר מתי לענות לאדם ומה לתת לו: אילו מחשבות ורצונות. אין לו בזה בחירה חופשית.
"היינו שהאדם צריך לדעת, עד כמה שהוא רחוק מהשפעה, וכל אברי הגוף הם מתנגדים לזה. והאדם מבקש מה', דבר שאין הוא מוציא שום בחינה בגוף, שתסכים להבקשה שהוא מבקש מה'." ואיך הוא יכול לבקש את זה?, "ואז האדם רואה דבר חדש, מה שלא ידע, מטרם שהתחיל לבקש מה', שיתנו לו כח התגברות על הגוף, שכך יהיה בידו לעשות מעשים אך ורק לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו." האדם רואה, שבבקשות האלה אין שום טעם, "והידיעה החדשה שהאדם משיג היא, שזה שהוא רואה, שאין הגוף מסכים לתת תפלה כזו על ביטול רצון לקבל לעצמו.
אם כן נשאלת השאלה, מדוע לפעמים האדם כן רוצה לביטול הרצון לקבל לעצמו, כלומר שהרבה פעמים האדם רואה, שבזמן שהוא מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כל הגוף הוא מתנגד, ומה שהוא מתפלל, הוא משפה ולחוץ, היינו סתם דיבורים בעלמא. ומכל מקום הוא רואה, שיש זמנים שהוא כן יכול להתפלל בכל הלב. התשובה היא, זהו כבר עניית התפלה, היינו שהבורא נתן לו כח, להתפלל על זה בכל הלב. לכן מוטל על האדם להיות בתקוה, שה' יקרב אותו."
אנחנו בינתיים לא יכולים לדעת מתי מקבלים רצון להתפלל מלמעלה, ומתי מתפללים מיוזמתנו מלמטה. כל זה יתגלה אחר כך. כך זה נעשה בכוונה במטרה לבלבל את האדם ולתת לו הרגשה של חוסר התמצאות ברצון האגואיסטי, כדי שיתחיל לדרוש כוחות השפעה, רצון על מנת להשפיע. שרק על ידי כוח ההשפעה הזה, כוח נגד עצמו, הוא יוכל לבקר את עצמו ולראות את האמת.
אבל אם לאדם יש רק כוח אחד, אז או שזה מלאך, באותו מקרה שזה רק כוח ההשפעה, או שזו בהמה רגילה, השייכת לדרגות הדומם, הצומח והחי, ויש לה רק כוח הקבלה.
אבל דווקא כאשר לאדם יש ספק ובלבולים והוא לא יכול למצוא את עצמו במצבים האלה של הבלבול, אז הוא פשוט נקרע לגזרים, ושם הוא יכול למצוא קשר בין שני חלקי הבריאה: הבורא והנברא, שנמצא מעל לרגש והשׂכל המוגבלים שלו. הוא צריך לעלות מעל לבקשה שלו: מעל לתפילה עצמה ומעל לענייה עליה, בדומה ל"מלכות" שעולה ל"כתר", שזה נקרא "תפילה" אמיתית. והבורא, זו הענייה לתפילה, ואז שני אלה מתחברים יחד בדבקות מלאה של האדם עם הבורא.
"לכן מוטל על האדם להיות בתקוה, שה' יקרב אותו." כי אנחנו כל הזמן ניזונים מלמעלה, רק צריכים להיות ערים לאותה ההשפעה שמגיעה מלמעלה, עוברת דרכנו וחוזרת חזרה. צריך להודות על זה, להכיר בגדלות המטרה, ש"אין עוד מלבדו", ושהוא טוב ומטיב, ובכל מצב להשתוקק לחיבור.
אם אנחנו כל הזמן משתדלים לייצב את זה בצורה כזאת, בצורה אמיתית, ולא כמו שזה נראה לנו מתוך ההסתר והגלות שלנו, אז זו כבר תהיה תפילה אמיתית.
ידיעות קודמות בנושא:
ייאוש וביטחון הם מרכיבי התפילה
בקשה לתיקון מרצוננו
לאיזו תפילה הבורא שומע?
האים התפילה האמיתית,החיסרון האמיתי מופיע כשמגיעים ליעוש מוחלט בכוחותינו?