תפילה שבלב

זוהר: פרשת שמות, סעיף שס"ח: רבי אלעזר, כשהיה יושב בתענית, היה מתפלל ואמר, גלוי וידוע לפניך, ה' אלוקי ואלוקי אבותי, שהקרבתי לפניך חלבי ודמי, והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי.

ישנו הבדל גדול, אם אני קורא את המילים האלה מהסידור או שמשהו מתרחש בתוכי במילים האלה, ואני מתפוצץ מבפנים בהתפרצות אל הבורא. בתוכי נוצרו רגשות כאלו, שנתהוו למילים וביטויים. אינני חייב אפילו לדעת את השפה הזו… בעצמי אינני יודע כיצד זה נעשה, אך זוהי התוצאה מהמאמצים שלי לדמות את רצונותיי לאור, ולאחד אותם עם האור.

את התגובה הזאת יוצרים האור והרצון בנשמה, הם נתפסים במוח שלי, המוח מעביר הוראות לאיברי הדיבור, ואז אני מבטא אותן, מבלי לדעת בעצמי מהיכן נוצרו המילים האלה בתוכי! זו צריכה להיות התפילה האמיתית, כאשר הכול יוצא מבפנים, מתוך החיבור בין האורות והכלים, מיסודות הבריאה העמוקים ביותר של האור והרצון, נבנה בהדרגה המילוי של הרצון באור, כל הטנת"א (כל הכלי השלם – טעמים, נקודות, תגין, אותיות), עד שהם מגיעים לביטוי על ידי מכשיר הדיבור.

ברור שרבי אלעזר קרא את התפילה הזאת לא לפי הסידור, אלא בהימצאו במצב הזה, שעליו דיבר אל הבורא. עד לחורבן בית המקדש השני, עם ישראל היה שרוי בקשר עם הבורא, בתכונות ההשפעה והאהבה, ותפילתו הייתה ההרגשה שבליבו (רצונו). כך גם נאמר: "עבודה שבלב זו תפילה". אך אנשי כנסת הגדולה, ביודעם על הנפילה הקרבה לתוך האגואיזם, כלומר הסתרתו של הבורא מכל אחד, אספו וחיברו לנו אוסף של תפילות, מצבים, שאליהם על האדם להגיע. הם קראו לו "סידור", סדר של מצבים רוחניים שאנחנו צריכים לעבור בתוכנו, בליבנו, ברצון שלנו.

מאחר ואיננו מסוגלים לכך בזמן הגלות, חוסר הקשר עם האור, עם הבורא, כאשר הכוח העליון נסתר, אז אנחנו קוראים באופן מכאני את המילים מהסידור, ואולי מישהו שואף לדמיין לעצמו, מה זה היה מסמל ברוחניות… רק האור, בזמן לימוד חכמת הקבלה, יעורר בנו רגשות, מחשבות, מילים כעבודות שבלב, ולא של מכשיר הדיבור.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 22.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
מפת נתיבים של עלייה רוחנית
אינדוקציה רוחנית
להתפלל – משמע לגלות את הבורא