דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תפילה, זו כוונה קבועה

תפילה, זו כוונה קבועה

כנס בסנט פטרבורג. שיעור מקדים מס' 1.

להעלות תפילה לבורא, זה אומר, להעלות את הרצונות והכמיהות הכי טובים, הכי אינטנסיביים, הכי בהירים שלנו, ולכוונם כלפי מעלה, בדיוק כפי שמרימים ידיים כלפי מעלה.

יחד עם זה, אנחנו מחברים אותם בכזאת צורה, שכל אחד ימצא את עצמו שקוע באחרים, ירגיש את עצמו רק באחרים, ובמצב כזה בוחר את מה שהכי ניסתר, הכי חשוב.

תפילה מסמלת את הרצון היחיד שלנו, שממנו כל השאר כבר נובעים בעל כורחם. אנחנו משתוקקים לאיחוד וחיבור, רוצים לגלות את הכוח היחיד ששולט על כל היקום ובכל הטבע, את כוח ההרמוניה, האיזון, הקשר ההדדי.

אנחנו מאחלים כזה מצב לעצמנו, לקבוצה, למדינה, לעולם ולכל האנושות. וזוהי הכוונה שלנו, המאמץ שלנו. כוונה קבועה, זוהי התפילה, כלומר, מה שאנחנו רוצים בסופו של דבר לקבל.

והלאה אנחנו נשנה את זה לשלבים הבאים. אנחנו נראה כיצד הרצונות שלנו לאיחוד יתחילו להתממש לרצון עצמו. בדרך כלל, כאשר האדם משתוקק לאיזו מטרה, נדמה לו שהוא רוצה להשיג אותה, ואצלנו יצא, שבהימצאנו בהשתוקקות עצמה אנחנו פתאום נגלה שזוהי המטרה ולא צריך יותר כלום. כי כזאת השתוקקות היא שיוצרת את אותו התנאי שממנו מתמלא העליון. דווקא כך הכול מתרחש בנו ובתוכנו.

כדי להתרכז יותר בינינו, אנחנו נצטרך לחזור לדרישה הזאת, לרצות מאוד לנסח אותה יותר ויותר בצורה עמוקה וחדה. וכך זה ייוצב בנו.

כזאת השתוקקות קבועה מהווה מטרה בפני עצמה. בהתחלה נדמה לנו שזהו רק תנאי להשגת משהו, ואחר כך אנחנו נראה שההשתוקקות עצמה היא המטרה.

מתוך שיעור מקדים מס' 1 לכנס בסנט פטרבורג, 18.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
האדם בונה את הבורא
בורא אישי שלי ושלנו המשותף
יסודה של התפילה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/0xfsX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest