תעשייה של יצירה אינטגרלית

שאלה: אם לקורס של חינוך האינטגרלי מגיעים במאים ומוסיקאים שכל חייהם הם מסורים למקצוע שלהם, האם עלינו לקחת בחשבון את המאפיינים האלה? האם עלינו לחבר ולהשתמש בידע שלהם? או שבקורס שלנו אין צורך בכך?

תשובה: יחד עם החינוך וההשכלה אנחנו מעבירים קורס מאוד רציני על הפצה, תעשייה שלמה של שיטות הוראה שונות.

תיקון העולם הוא בעצם מפעל ענק לפיתוח, עיבוד וייצור של סוגים חדשים של חומרי תקשורת, מידע, שכבות שלמות של תרבויות חדשות וכו'. כאן אנחנו זקוקים למחברים, משוררים, מלחינים ומוסיקאים.

הם מתחילים להיות בקשר בניהם, לחפש את אמצעי הביטוי של אותם הרגשות שהם חווים בתהליך הלימוד. אנחנו אפילו לא מכריחים אותם. יש לנו בוודאי אפשרויות לספק להם את הבסיס, המרחב להופיע בפנינו, אנחנו מעודדים את זה וכו'. אבל הם באים לקראת זה בעצמם.

אנשים יצירתיים מחפשים מקום לביטוי וזה יוצא להם טוב. הם "מריחים", מרגישים אחד את השני ועל ידי החיבור מייד יוצרים להקות מוסיקליות, אומנותיות, תיאטרליות ואחרות. אנחנו מצידנו מעודדים אותם ואחר כך כולנו ביחד נהנים מהתוצרים שלהם.

אני חושב שכתוצאה מכך תיוולד תרבות חדשה לגמרי שבאמת תזכה בביקוש רב ותשלום הולם. היא תמלא בסופו של דבר את כל הרשתות הווירטואליות שבזמן הקרוב אני מקווה יתחילו לגלות את הריקנות שלהן, כמו סדרות הטלוויזיה שהאדם של היום כבר לא יכול לסבול על המסך שלו, ולכן כל זה יורד.

הערה: האם לדעתך יכולה להיות סדרה כזאת שתחנך את האינטגרליות שבאדם? אם כן, איך היא צריכה להראות?

תשובה: אלה יכולים להיות מקרים מצחיקים או טראגיים, כשהאדם מחפש משהו, מוצא או לא מוצא, נכלל בכל מיני מצבים "בעד" ו"נגד", דן, מברר, האם זה מוצא חן בעיניו או לא. כמו בסרט קולנוע רגיל: ישנה ההתחלה, נקודת השיא והסוף. אם זו סדרה היא מסתיימת באיזו שהיא נקודה לא פתורה וההמשך יבוא. זה הכלל של סגנון האמנות הזה.

אני חושב שהסדרות האלה בנויות בהתאם לאגו האדם: הן צריכות לגרות אותו, למשוך, לדחות, להחדיר בו משהו, לרפות ושוב למתוח. כל מי שיוצר סדרות מכיר את זה.

וגם כאן אנחנו צריכים להשתמש בזה. הנושא הוא שונה, אך מהות האדם כעיקרון בינתיים נשארת אותו דבר. אלא מה שאנחנו מראים, מה שאנחנו מפרסמים, סביב כל מה זה מתרחש – זה כבר הנושא שלנו.

שאלה: בסרט או בסדרות ישנה סצינה מרכזית, בסיסית, שבה נפגשים הגיבור והאנטי גיבור, ומישהו מהם מנצח בהתאם. איך נראית לך הסצינה העיקרית מבחינת האומנות האינטגרלית?

תשובה: הסצינה העיקרית זה כאשר האדם נפגש עם עצמו, בדמויות המנוגדות שלו וחייב להגיע לאיזושהי החלטה: או שהוא מגיע להחלטה הזאת לבד, או שבעזרת קבוצה מסוימת, כמו קרובים, או שבזכות הנסיבות הפתאומיות שמתרחשות סביבו, והן מכוונות אותו לכיוון הנכון. ואולי לכיוון הלא נכון – "ההמשך יבוא".

מתוך השיחה מס' 11 על החינוך האינטגרלי 16.12.11

ידיעות קודמות בנושא:
שפת התרבות החדשה
הלימוד השוטף
שיטה חיונית