תענוג מפוקפק

שאלה: מהי המשמעות של תענוג רוחני? זה משהו שהוא פשוט חזק מאוד או שזה בכלל משהו שונה לחלוטין מכל מה שאנחנו מכירים?

תשובתי: כל ההבדל בין תענוג גשמי לתענוג רוחני הוא באילו רצונות הם מורגשים: רצונות אגואיסטיים או רצונות עם כוונה על מנת להשפיע.

הרצונות האגואיסטיים שלי, "המקבלים", מוגבלים ובהדרגה מתגלה בהם הריקנות. אז אני חייב לחפש אחר תענוגים גדולים יותר. יוצא, שאף פעם אינני מרוצה! ניסיתי למלא את עצמי בתענוג, אך לא הצלחתי, כי התענוג הוא "פלוס" ואני הוא "מינוס", ובניסיוני לקבל תענוג אני משׂיג רק תענוג זמני וקצר, אשר נעלם כהרף עין ואני נשאר ריק, כפליים ממה שהייתי קודם! מאחר והתענוג הזה, אותו כל כך רציתי נעלם, הוא יצר בתוכי הרגשת ריקנות, בנוסף לריקנות שכבר הייתה קיימת בתוכי לפני כן. יוצא, שאני תמיד בהפסד כפול! לכן בחיים שלנו אנחנו מתקדמים מדור לדור בכך שאנחנו עולים בתוך האגואיזם הריקני שלנו.

בזמננו מופיעה בעיה חדשה, האגו שגדל והביא לנו הרגשת ריקנות, הפסיק לגדול. בעיקרון, זה אמור היה להביא אותנו לרגיעה, אך אנחנו מרגישים שאין לנו ממה לקבל הנאה. זוהי צרה חדשה שמסתברת כגרועה יותר מהקודמת, מאחר ולא נשארה תקווה למילוי. וחוץ מזה, אנחנו מרגישים שהאגואיזם הפך לאינטגראלי, הוא מהווה סכום של כל שבעה מיליארד האגו הפרטיים. אני תלוי בכולם, וכולם תלויים בי, ואיננו יודעים מה לעשות איתם, ובכך מגיעים לייאוש הטוטאלי!

בזמן הזה האדם מוצא פִרצה ופונה לסמים, כך הוא מאריך עוד במקצת את זמן ההכרה של המשבר השלם. אך גם התקופה הזאת מוגבלת, הרי מגיעים בה להכרה שזו אינה הדרך, שניתוק מהחיים מסמל להסכים עם המוות. הטבע אינו מאפשר לנו את זה! ואנחנו מגיעים לשאלה "אז מה לעשות הלאה?" – ואז אנחנו חייבים לעבור מתענוג מקבלה, לתענוג מהשפעה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "תורת הקבלה ומהותה", 06.08.2010