דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / תסלחו לי, אבל מה הקשר לאנושות?

תסלחו לי, אבל מה הקשר לאנושות?

כאשר אדם מגיע לחכמת הקבלה הוא עדיין לא מבין מדוע הוא זקוק לאנושות. חכמת הקבלה מספרת על כך, שמעל העולם שלנו פועלים כוחות שמציירים לנו אותו בתפיסתנו. לכן, אנחנו רוצים לעוף למרחקים, לבורא, למערכת הרוחנית שלו…

האדם גם לומד את החומר לעצמו, בלי להרגיש צורך להתחבר עם האחרים. זאת התפיסה הראשונית, המוגבלת ביותר שממנה כולנו מתחילים את הדרך בהיותנו אגואיסטים.

רק כעבור מספר שנים, כתוצאה מהשפעת "האור המקיף", אני מבין שעליי באמת להתחבר עם החברים ובקשר הפנימי ביניהם לגלות את האור. ואם אני חושב על עצמי, האור פועל בצורה הפוכה, הוא מראה לי עד כמה אני טועה, ואז אני רואה שאני צריך להתחבר לקבוצה. שם, בתוך הקבוצה אני אגלה את העולם הרוחני.

זאת מהפכה גדולה מאוד בהכרת האדם. הוא מתחיל להבין שהעולם הרוחני לא נמצא אי שם, אלא בקשר בין האנשים, מחוץ לאגו של עצמו.

אז מתעוררת השאלה, "כיצד אני יכול להתקרב ליחס הנכון?", זה צריך להיות עד כדי כך חשוב, שחוץ מזה הכול מיותר. מעכשיו והלאה אני מרוכז רק על הקבוצה ועל החיבור בתוכה. רק היא נמצאת אצלי "על הכוונת" וחוץ מזה שום דבר. מפני שאני תלוי רק בזה. זהו המצב השני.

ואחר כך מתחיל שלב ג', שלב יותר קשה, כאשר מסתבר שצריכים לעשות הפצה המונית. מה פתאום? הרי אנחנו מתקדמים לקראת הבורא. קודם אני רציתי להגיע אליו לבד, אחר כך הבנתי שאני זקוק לקבוצה. אבל מה פתאום אני צריך להשקיע בכל היתר? מיליארד סינים, מיליון הודים, חצי מיליארד דרום אמריקאים, חצי מיליארד אירופאים, אפריקאים… מה זה קשור אליהם? למי הם דואגים? ומדוע דווקא אני צריך לעשות את זה?

כאן אנחנו מסבירים לאדם שהוא, הקבוצה וכל האנושות, צריכים להתחבר כדי להידמות לבורא. זהו מכשול נוסף, דבר שהוא לא מסכים איתו. הוא מוכן להתחבר עם החברים, עם הקבוצות בעולם כי יש להם מטרה אחת, אבל עם כל היתר הוא לא מוכן להתחבר. וזה נכון, כי נאמר "ישראל, אורייתא והקדוש ברוך הוא חד הוא". ישראל זה אני. אורייתא – הקבוצה, האור המחזיר למוטב. וביחד אנחנו מתקדמים לבורא.

ומצד שני, 99% האחרים נמצאים למטה ונמשכים לתענוגים הארציים שלהם. אז לשם מה אנחנו צריכים אותם?

כתגובה, עלינו להסביר שוב ושוב שאנחנו רק המעבר וצריכים להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", כלומר, ללמד את כל האנושות מה זה "ערבות הדדית", ומה זה חיבור אינטגרלי. אז אנחנו נחבר את המסות אלינו, כמו אח"פ לגלגלתא ועיניים (גו"ע) ונחבר את כל העם לבורא כעשר ספירות.

תסלחו לי, אבל מה הקשר לאנושות?

מאוד קשה להסביר זאת לחברים בקבוצה. אבל דווקא בתוך הקבוצה נמצא שדה העבודה שלנו, כאן נמצא המקור של הכול וכאן אנחנו מגלים את הכול. כאן מתגלים העיגולים, האח"פ, אנחנו, הבורא, הכול בפנים, הכול בתוך הקבוצה, בתוך כלי אחד ששזור מהחיבור בין ה"נקודות שבלב" שלנו. חלקו מגיע מלמטה וחלק מלמעלה.

הקבוצות שלנו לא מבינות, הן לא רוצות לעבור לנושא ה"ערבות" לעם. מאוד קשה לאדם לפתור את הניגוד הזה ולראות כיצד דברים שונים מתחברים לאחד. אבל בהדרגה הכול יסתדר…

מתוך שיעור על פי "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 14.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
במקשה אחת עם כל האנושות
העולם הרוחני כמו שהוא, בלי נסים ונפלאות
עבודה במעגלים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/g04tG

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest