תמשוך בחוט, והבורא יתגלה

אם אני נותן יגיעה בדרך הרוחנית, אז אני רוצה לראות איך, למרות כל הקושי, אני עובר מתוך הסתר לגילוי.

אני נמצא באיזה מצב מבולבל, אבל בזכות הקבוצה, הלימוד וכולי, על ידי אי אילו זכויות, אני מבין שהמצב הנוכחי מגיע מהבורא. וקצה החוט הזה מספיק לי כדי "להטעין" תמונה נכונה: שהכול בא ממנו ואני רוצה דרך המצבים האלה שעכשיו אני מתגבר עליהם, שאני עובד איתם, להכיר אותו, להרגיש אותו, לגלות אותו. הוא פועל דרך כל ההסתרות האלה, ואילו אני דרך כל ההסתרות האלה נקשר אליו. ההסתרות האלה הופכות לאותו ה"עובי" שבו אנחנו נפגשים, ואני מבין אותו.

במקרה כזה, העבודה הזאת היא פורייה עבורי, מניבה תוצאות יפות. מיום ליום, תחת מטר של טילים ושאר הפרעות, אני הולך קדימה דרך כל התהפוכות האלה ומחזק יותר ויותר את הקשר שלי עם הבורא.

ועד שכל מלכות דאין סוף לא תתגלה לי כולה בהסתרה, אני לא מגלה אותו במלואו, לא אשיג את הגישה שלו, את השׂכל שלו, את היחס שלו. כל זה מתגלה דווקא באותה "עביות", באותן הבעיות שבאות אליי. ב"עביות" הזאת אני לומד אותו, אני מרגיש אותו, אני אוחז בו.

אין לי אפשרות אחרת. דווקא בזה כל ההצלחה האישית שלי. ובהמשך צריך לחשוב, איך זה קשור עם הקבוצה, עם כל העולם.

כך או אחרת, אבל זאת חייבת להיות המטרה שלי בכל רגע ורגע, כאשר אני מגלה את ההפרעות, אך לא מבטל אותן, אלא מתעלה מעליהן. דווקא אליהן שייך העיקרון ההתחלתי "אם אין אני לי מי לי" והעיקרון הסופי "אין עוד מלבדו". אבל לא רק ההתחלה והסוף, אלא גם ההיגיון של החיפוש שלי והנוסחה להצלחתו, גם זה מעשי ידיו.

מתוך שיעור על מאמר "השלום" של בעל הסולם, 24.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ההסתרה למען הגילוי
תחת שליטת ההסתרה
הקשר עם הבורא: אל תנתקו את השיחה