קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הכלל הראשון והעיקרי הוא, שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. ההשפעה של הבורא עלינו היא קבועה: "אין עוד מלבדו", אני הוי"ה לא שיניתי. ולכן כל התגובה והשינויים שבנו גם כן צריכים להגיע ליציבות ולהפסיק להשתנות, כדי שגם מצידנו יהיה קיים יחס קבוע שנמצא במנוחה מוחלטת, כלומר, בשלמות.
ואם אנחנו עדיין מרגישים בנו כל רגע שינויים, מרגישים זמן, תנועה, מקום גשמיים או רוחניים, זה סימן שהנברא עדיין לא השיג את השלמות. הוא חייב להשתוקק למצב שהכול יהיה קבוע: שהדבקות תהיה קבועה.
לכן כל העבודה שלנו היא, על מנת לפעול על אלה שנמצאים מחוצה לנו ולעזור לחברים להגיע למצב כזה. על עצמנו אנחנו לא יכולים לפעול, אף אחד לא פועל על עצמו, כי האדם הוא לא בעל הבית על עצמו. אבל מאחר ואנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית סגורה, אז יוצא שכל הפעולות נעשות רק מחוץ לאדם ומכוונות לאחרים, ומהאחרים על האדם עצמו. האדם אינו יכול לפעול על עצמו.
לכן כל הפעולות נעשות בקבוצה, בעשירייה. ויחד עם זה אני צריך להשתוקק שהפעולה של הקבוצה עליי תחזיק אותי במצב השלם והקבוע. אם בצורה כזאת אני מתנהג כלפי החברים והם מתנהגים בצורה כזאת כלפיי, אז מתוך זה אנחנו נלמד כיצד להתנהג כלפי הבורא: במידת היחס הנכון שלנו אליו, אנחנו מגלים את היחס שלו אלינו, עד שמגיעים לחיבור ולדבקות הקבועים.
וכל השינויים נועדו להראות לנו, איפה עדיין חסרה לנו קביעות כדי להגיע למנוחה המוחלטת. לכן, אחד מהכללים העיקריים של ההתנהגות בחברה, קובע שהאדם לא יכול להשפיע על עצמו, אלא מתפעל ומושפע רק מהסביבה. במידת ההשפעה שלו על האחרים הוא מגלה את עצמו, בכך שמפתח בתוכו רגישות להשפעה מקבילה, חיצונית, של החברים.
ידיעות קודמות בנושא:
התעוררויות נוספות
התלות בסביבה היא החופש מהאגו שלך
האמת אינה משתנה
