תלות היא עניין עדין

שאלה: למרות שנגיף הקורונה עזר לנו להרגיש שאנחנו מקושרים בינינו, אנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו תלויים זה בזה. זה כל הפרדוקס. איך לצאת מזה?

תשובתי: אכן, כאן מתעוררת בעיה גדולה. אנחנו מבינים, שבעל כורחנו אנחנו מקושרים זה עם זה, נמצאים יחד במערכת אחת, הנגיף פועל על כולם, דרך אחדים על אחרים. מה גם שאנחנו רואים את זה לא רק במדינה אחת, אלא בכל המדינות. היום אין בעיה של תקשורת, לכן אנחנו יכולים ללמוד לפי כל מה שמתרחש בעולם.

אנחנו מקושרים, אבל להרגיש תלות זו בעיה, מפני שהיא יכולה להיות ברמות שונות. וקשה לנו מאוד לקבוע זאת. חוץ מזה, חיבור זה מושג מדעי. אנחנו יכולים ללמוד על כל מיני קשרים וסוגי חיבור: רעים, טובים, לא חשוב אלו, מפני שהם אובייקטיביים. אבל כדי להרגיש תלות, כבר מעורבת כאן הרגשה סובייקטיבית שלנו. יכול להיות שלא הייתי רוצה להרגיש תלוי במישהו או שאחרים ירגישו תלויים בי ויבואו אליי בטענות כלשהן. לכן תלות, היא עניין עדין מאוד.

כאן צריך עוד לברר כיצד אנחנו תלויים זה בזה, במה מתגלה התלות, אולי אנחנו בכוונה משפיעים כך זה על זה. כאן עולות המון אפשרויות לניחושים וספקולציות. כאשר אני מדבר על תלות, אני מבין שלא יכולה להיות כאן דעה וביסוס ברורים, אלא תמיד יש השלמות שונות מצד אנשים שונים, שמכוונים זה כנגד זה.

שאלה: האם תלות זה תמיד חוסר חופש? האם אפשר להשתחרר ולברוח מזה?

תשובתי: תלות, זה לא בהכרח חוסר חופש. תלוי במה התלות. אם אני תלוי בכל הבריאה, בזה שאני יודע שאני חלקיק ממנה, ומבצע מרצוני החופשי את החוקים שקיימים בה, אז אני חווה תחושה של נצחיות ושלמות. לכן זה לא מדכא אותי, לא לוחץ עליי שאני חלק ממנה.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 19.04.2020