דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בקשה לתיקון מרצוננו

בקשה לתיקון מרצוננו

קטע מתוך כתבי רב"ש, כרך ב', "מהו שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה":

"בכדי שהאדם יתקדם בדרך ה', שיזכה להגיע שכל מעשיו יהיו לשם שמים, והוא מרגיש עכשיו שהוא במצב עליה, ומה עליו לעשות עוד, לכן הקב"ה מנהיג את עולמו עם רשעים, כלומר שהקב"ה נותן לו אז מחשבות של רשעים, היינו, שלא כדאי לעבוד בשבילו, אלא רק לצורך עצמו. וע"י זה הוא מקבל ירידה, והאדם חושב אז, זה שקיבל ירידה, אינו מטעם שזה ניתן לו, בכדי שיתקדם בדרך ה', לזכות לבחינת דעת דקדושה. אלא שהוא חושב, שהוא הלך אחורה, מטעם שאין הוא מסוגל לעבוד בבחינת הפרט, אלא שהוא צריך לעבוד בבחינת הכלל. והיות שמהכלל קרח מכאן וקרח מכאן, היות שאין הוא מסוגל להכנס שוב לכלל. לכן נמצא האדם אז, במצב העומד בין שמים וארץ. והוא מרגיש שמצבו יותר גרוע משאר אנשים. ואז האדם יכול לבקש מה' בכל הלב, ויכול לתת תפלה כמו שכתוב "חנני ה' כי אמלל אני, רפאני ה' כי נבהלו עצמי, ואתה ה' עד מתי". כלומר, עד מתי אני אשאר במצב, שאני מרגיש, שמצבי יותר גרוע מכל אדם, שאין שום אחיזה ברוחניות. לכן אין לו שום עצה, אלא שהוא צריך להאמין במה שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה…היינו אפילו פה הכי גרוע בעולם, שאי אפשר להיות יותר שפל וגרוע בעולם, מכל מקום ה' שומע אותו. וזהו שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו". ועל זה מפרש בזה"ק, ש"נותנים לו נשמתא קדישא". נמצא לפי זה, מה שה' נותן לו מחשבות של הרשעים, הוא בכדי שיהיה לו מקום לבקש, שה' יעזור לו, אחרת הוא היה נשאר במצב, שהיה בתחילת עבודתו, והיה נשאר בזה כל ימי חייו."

הבעיה היא שאנחנו בורחים מהרגעים הלא נעימים האלה, כאשר הבורא מביא אותנו למצב של רשעים, בכך שנותן לנו לראות עד כמה אנחנו לא מותאמים למדרגות הרוחניות, לעבודה הרוחנית, הפוכים לגמרי מעבודת ה', לא מוכנים להגיע להשפעה, לאהבת הזולת, לאהבת חברים. מתגלה לנו, שאין לנו שום אחיזה בעולם הרוחני, כלומר את היכולת לצאת מתוך עצמנו לקראת הזולת, לקראת החבר או הבורא.

אנחנו מתחבאים מהגילויים האלה. הבורא בכל מצב פוקח לפחות במקצת את עינינו על מצבנו האמיתי, אך הוא לא יכול לכפות אותו עלינו, כי זה ימנע מאיתנו את הבחירה החופשית. הוא כל פעם מביא אותנו לאיזו הכרה ומחכה שאנחנו בעצמנו נוסיף אליו מעצמנו, כדי להשיג תפילה, בקשה ונרצה בעצמנו את התיקון, ולא לפי גזר דין מלמעלה.

לכן נאמר, "הבא לטהר מסייעין אותו"!, אנחנו צריכים לבוא בעצמנו, ולא מפני שמלמעלה נכנס בנו רצון לתיקון שבתשובה אליו בא מלמעלה הכוח המתקן. לא יכול הכול לבוא מלמעלה, דרושה יגיעה עצמית משלנו, כלי ששייך לנו.

אבל במקום להוסיף את היגיעה שלנו לאחר ההתעוררות, שניתנה לנו על ידי הבורא, שהביא אותנו לתחילת הכרת הרע, למצב של רשעים, אנחנו נבהלים מהגילוי הזה ומנסים להסתיר אותו, להמתיק, לכסות מעצמנו. בעוד שאנחנו צריכים בעצמנו לפתח את ההרגשה הזאת ולהשיג את המצב הבלתי נסבל. והוא בלתי נסבל לא בגלל שלא נעים, אני הייתי אפילו מסכים להישאר בו, אם הוא היה מסוגל להשיג לי השפעה.

וכאן אנחנו בדרך כלל בורחים, מטשטשים את המצב הזה, ולכן לא מגיעים לתפילה האמיתית שהייתה יכולה להביא אותנו לפקיחת עיניים. הבורא נותן לנו התעוררות, נותן את כל התנאים, חבילה שלמה שדרושה להשגת המטרה. אבל אנחנו לא רוצים לחבר את כל המרכיבים האלה יחד כדי להגיע ליישום. לשם כך חייבים להיות מחוברים, לעורר זה את זה, לתמוך, לעודד, לתת ביטחון, וזה בינתיים חסר לנו.

מתוך ההכנה לשיעור, 28.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אי אפשר לגנוב מאיתנו את הבחירה החופשית
לא רוצה לקלל את הבורא!
הכי קשה – זה לבקש

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/msgur

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest