קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בהתחשב בהתפתחויות של האירועים בעולם, האם היהודים שחיים במדינות השונות צריכים לעלות לארץ?
תשובה: אין צורך בכל מחיר לחזור לארץ. האדם לא צריך בהכרח לגור במקום מסוים, אלא הוא צריך להיות "אדם", זאת אומרת, דומה לבורא. לזה אנחנו צריכים להגיע, ללא קשר למקום המגורים. העולם שלנו, היקום וכדור הארץ, כל זה "חומר קל". העיקר לקבוע את הקשר עם הבורא, והמצב החומרי כמעט לא משחק כאן תפקיד.
ברור שהתמונה הכללית מלאה בפרטים נפרדים, אך כך בכללות.
מה שקשור ליהודים שחיים ברחבי העולם, הם צריכים לדעת מה התפקיד שלהם. הם צריכים לחזור לשורשים, זאת אומרת, לשיטת האבות שפעם קשרה אותם יחד. הם צריכים ללמוד להתחבר לתוך רשת אחת, למערכת שנקראת "ערבות הדדית". כי הרי רק בצורה כזאת הם יוכלו להתקיים, להראות לכל העולם דוגמה, ולהביא, כמו שנאמר, "אור לגויים". זו חובה של כל יהודי, זאת אומרת, מי שמשתוקק לאיחוד, במילים אחרות, כל אדם בעולם שמתעוררת בו ה"נקודה שבלב". אנשים כאלו בכלל לא חייבים לעלות לארץ, הם צריכים ללמוד את שיטת התיקון במקומות שבהם הם נמצאים.
יחד עם זאת, לא אנחנו מתקנים את העולם, כל אחד מתקן את עצמו, כדי לתקן את הקשר עם כולם ולהתכלל לתוך גוף אחד. אנחנו צריכים ללמוד את זה ולהמשיך לממש את זה הלאה, להראות לעולם דוגמה של המימוש. מה גם, שהעולם בעצמו מבין שהוא נראה עגום בלי האיחוד הטוב.
שאלה: לא פעם דיברת על כך שיהודים שגרים בארצות הברית לא מרגישים את הקשר עם ישראל…
תשובה: היהודים האמריקאים מוותרים על ישראל, דוחים אותה. הם לא רוצים להיות "חשודים" באהבה או אהדה כלפי ישראל, באיזשהו קשר איתה, בתמיכה בה. להיפך, הם רוצים להיראות יותר אמריקאים מאשר האמריקאים עצמם, ולהראות לכולם שהאינטרסים שלהם ממוקדים אך ורק כלפי אמריקה. מנקודת המבט שלהם, היהודי בארצות הברית לא יכול להיות נאמן לישראל, אף על פי ששתי המדינות האלה הן שותפות ותיקות. לאחרים מותר, ליהודים – לא.
בצורה כזאת היהודים האמריקאים בגדו בישראל. אם לא מרגישים קשר עם ישראל, לא מרגישים שכאן זה השורשים שלהם. להיפך, הם רוצים קשר רק עם ארצות הברית. כמו כן, זה נוגע לישראלים שעברו לשם. בשביל מה להם קשר עם הארץ אם זה מביא להם רק צרות?
בכל מקרה, יש דברים שהיהודים בחו"ל צריכים לדעת. קודם כל, למה בכלל הם יהודים. העניין כאן לא במדינת ישראל, יש לה זכות קיום רק כי היא מאפשרת לנו מכאן לממש את התיקון. אם ישראל לא תשמש כתמיכה, בסיס, מקום לתיקון, אז היא תאבד את הזכות הזאת ותיעלם. והיהודים בחו"ל צריכים לדעת בשביל מה הם חיים.
אולי המשבר יביא אותם לזה, על אף שבדרך כלל הם מסודרים היטב. כמובן שאני בשום פנים לא מאחל להם צרות, אלא מאחל להם להיות חכמים, כי אחרת יבואו הצרות שילמדו אותם להיות חכמים. אז הם יראו את הבעיה שהיום הם מתעלמים ממנה, ויבינו שלא יעזור להם לשבת במקום, צריך לברר מדוע רע להם.
הרי אנחנו רוצים לזרז את הזמן, להשתוקק קדימה, לפני שישיגו אותנו מאחור, ללכת בדרך הזירוז ולא בדרך הטבעית של הצרות. אמנם, בשביל זה אנחנו בעצמנו צריכים לחפש "צרות על הראש שלנו", ובמילים אחרות, לחפש רצון, חיסרון, כמו זקן שהולך כפוף ומחפש כאילו שאיבד משהו. אני מחפש מה חסר לי להתקדמות. ואפילו שחיסרון, זה כבר בעיה, אני לא מפחד ממנה, פשוט יחד עם זאת אני צריך מטרה יותר גבוהה כדי לא לרדת מהדרך. גדלות המטרה והחיסרון צריכים להיות שזורים ביחד זה עם זה, ואני דואג שהסביבה תספק לי אותם. אחרת יבואו צרות מבחוץ.
אותו הדבר כלפי היהודים בחו"ל. הם צריכים להבין שאם הם לא יגלו את גדלות המטרה בצורך בה, אז יבואו מכות. וכמה שהם לא יהיו מסודרים טוב, המכות יבואו בצורה המתאימה להם. בסופו של דבר, יהודי גרמניה היו מסודרים לא פחות טוב לפני מלחמת העולם השנייה מאשר היהודים בארצות הברית היום.
אז השאלה היא לא על העלייה לארץ, אלא על כך שהם יבנו לעצמם מערכת חינוך אינטגרלי, שיסביר להם את העיקרון של האינטגרליות, של החיבור והערבות ההדדית, וגם יספר להם על התפקיד שלהם, על הצורך להביא את התיקון לעולם. אז העולם, מהצד שלו, לא יהיה אכזר כלפיהם בזמן שהוא דורש את התיקון, אלא לפני זה יבין שהם המקור של הכוח הטוב.
בכלל, היהודים הם כמו צימוק בתוך ה"בצק" הכלל עולמי. ובינתיים הם משדרים לעולם לא את השפע, אלא את החוסר שלה. וה"צימוקים" האלה היום, הם כמו נקודות שחורות שמהם יוצא חושך במקום האור. לכן כל העמים, בעצם, מסכימים על דבר אחד, שדווקא היהודים מביאים את הרוע והבעיות לכל העולם.
האנטישמים מרגישים את זה מבפנים, ומרגישים נכון. זה נכון, ועל זה מדובר בחכמת הקבלה.
תתאר לעצמך שאנשים תלויים בך, כמה קשה להם כל הזמן להחזיק את עצמם מ"לתפוס אותך בצוואר". אני יודע שאני תלוי במישהו, והמישהו הזה חוסם לי את האנרגיה של החיים. מה אני ארגיש כלפיו? ואני עוד חייב להראות כלפיו כבוד וסבר פנים יפות, לדבר אליו בנימוס וכולי. אני אוכל לסבול את כל זה עד שיגיעו הצרות ואז נהיה לי הכול ברור, ועוד בנוסף גם הסביבה "מחממת" אותי. והנה אני כבר מוכן להרוג את מי שפוגע בי. ובסופו של דבר יש לי הוכחות לאשמתו וגם הרגשה פנימית חזקה. הטבע בעצמו לוקח את הצד שלי ונותן לי זכות להוצאה להורג.
אז מי אשם? מי שלא מביא את התיקון לעולם, על אף שחייב לעשות את זה.
אותה הבעיה, אותה הדילמה בין להספיק להתפתח בזמן לבין זירוז הזמנים, הייתה בזמן בית המקדש. היא מלווה את היהודים כל הזמן. כשמרדכי ישב ליד שער המלך הוא קרא לאחדות. והמן חשב בצורה שונה, "סוף סוף העם הזה מחולק, מפוזר בין העמים, ועכשיו יש הזדמנות להשמיד אותו".
וכך, אין צורך לעלות לארץ כדי להתאחד, אלא צריך להבין, האיחוד חייב לחיות בפנים, באהבה הדדית בינינו. אפשר להביא את הידיעה הזאת לאנשים רק באמצעות החינוך האינטגרלי, שיאפשר גם להראות דוגמה לכל העולם ולהעביר את השיטה הזאת להיות "אור לגויים".
תתחיל לעשות את זה, ואתה תראה איך שהיחס כלפיך משתנה. הרי קבוצה שקיבלה את הלימוד על האיחוד בתקופת אברהם, סוף סוף מממשת אותו.
ואין צורך בשביל זה ללמוד את חכמת הקבלה. הרי הקבלה היא שיטה, שמספרת על בניית המציאות, על השבירה שלה, המשבר, ועל איך העולם צריך להיות מתוקן. היום השבירה מתגלה לאנשים עם "נקודה שבלב" וגם לאנשים שאין להם אותה. זה מה שנקרא משבר כללי, עולמי, המתגלה ב"שבירת הכלים". ובהתאם לזה, עלינו להזדרז עם התיקון.
מתוך השיעור על "תלמוד עשר ספירות", 14.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
אומות העולם פונים ליהודים: "תעסקו בתפקיד שלכם!"
"דבק" הערבות עבור עם ישראל
מה בחרו האמריקאים?
