קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: למה כשאני לבד בבית אני מתעצל לקחת ספר קבלה ומעביר את זמני הפנוי מול הטלוויזיה, רואה סדרות. אך כשאני מגיע ללמוד, לא אחליף את השיעור בסרט הטוב ביותר?
תשובה: אתה יוצא מהשיעור ונופל לחיים הגשמיים, למצב לא הכרתי ביחס לרוחניות. זהו הרצון לקבל תענוג שלנו מסובב אותנו כך, שורף את חיינו ולא נותן לנו להתקדם ברוחניות. יחד עם זאת, הוא עוזר לך ומראה שהזמן עובר לשווא, וכל התענוגים שקיבלת עוברים יחד איתו בלי להשאיר זכר.
רק הסביבה יכולה לעזור כאן. אם האנשים היו חושבים איך לחזק אחד את השני, אז גם אם היית לבד בבית לא היית יכול לראות סדרה ריקנית. עד כדי כך היית מלא בחשיבות של הרוחניות. היית מרגיש את זה כנפילה. זה כמו להפוך שוב לילד ולשחק בקוביות. אבל אתה לא אשם בכך שאתה מעביר את הזמן מול הטלוויזיה, אלא בזה שלא יצרת לעצמך סביבה, שמשפיעה עליך כך, שלא תוכל לבזבז את הזמן לשווא.
זה לא אומר שאתה צריך להכריח את עצמך לכבות את הטלוויזיה. הקבלה נגד זה. על האדם לעבוד, ללמוד, לשרת בצבא, לחיות את החיים הרגילים. אתה לא צריך לשנות בעצמך שום דבר בכוח, כל עוד לא תקבל מהסביבה את הרגשת החשיבות הרוחנית. אין כפיה ברוחניות! אני לא יכול לקשור את עצמי ולחשוב שאני צדיק. זה לא נקרא תיקון!
אתה תתקן את עצמך כשתשנה את הרצונות שלך ותהיה למעלה מהסדרה הזאת. האור צריך לתקן את האדם, ולא נזיפות או פחד מאש הגיהינום אחרי המוות… חוכמת הקבלה היא לא דת, היא מדברת רק על התיקון, והאמצעי היחיד לכך הוא להגביר את השפעת הסביבה. רק בזה יש לנו חופש בחירה, וזה תנאי להתקדמות הרוחנית.
ועכשיו אתה יכול ללכת לראות טלוויזיה…
פוסטים קודמים בנושא:
האדם – עץ השדה
