קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים: וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר." (תורה, ספר "ויקרא", פרשת "מצורע", פרק ט"ו, פסוקים י"ב – י"ג).
שאלה: למה ישנה חלוקה לכלי חרש וכלי עץ?
תשובתי: העץ אינו סופג לתוכו את הטומאה, מפני שהוא ממוצא הצומח. ואילו כלי חרש, שנוצר מכל מיני סוגים של אדמה, סופג לתוכו הכול ולכן הוא יותר חלש.
העץ, תוך כדי תהליך הגדילה, ממיין מה נכון ומה לא ואחר כך מתקן את עצמו. לכן הוא יותר עמיד מול הידבקות. הוא דוחה מעצמו את מה שמזיק לו, סופג את מה שמועיל והודות לזה גדל. ואילו חרש, אדמה, בולע הכול, והוא לא עמיד להידבקות.
לכן כלי שעשוי מעץ, כלומר רצון שנמצא בדרגת צומח, יותר עמיד מול הידבקות אגואיסטית מאשר רצון בדרגת דומם.
כלי, זה רצון מעוצב. ואם האגו הדביק פתאום רצון בדרגת צומח, אז לצורך התיקון מספיקה לו שטיפה באור ה"בינה", מפני שעץ, זה "זעיר אנפין", שעליו ה"בינה" יכולה להשפיע מלמעלה. ואילו חרש, זו "מלכות", ו"בינה" לא יכולה להשפיע עליה.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 05.03.2014
ידיעות קודמות בנושא:
עבודה סודית
הרבה הוראות, כיוון אחד
דומם, צומח, חי, מדבר
