תיקון הרע: להגיע עד הסוף

האדם חייב לגלות את כל הכלי המקולקל של הרצון. אבל, הוא מגלה את זה אך ורק אם הוא רוצה להגיע להשפעה, לטוב. לכן, מי שלא מתחיל את העבודה הרוחנית שלו, לא מתחבר עם הקבוצה בתקווה להגיע להשפעה לבורא, אז הוא אפילו לא ניגש בכלל אל היצר הרע.

ולכן, בעולם שלנו בכלל לא קיים אותו היצר הרע שעליו מדברים המקובלים. הרצונות הגופניים שלנו מכוונים לאוכל, מין, משפחה, והרצונות האנושיים, לכסף, כבוד ומושכלות. כל זה בכללות, נקרא דרגה "בהמית".

מה שנוגע ליצר הרע, הוא מתחיל למעלה יותר, בתנאי שלאדם יש נטייה לאהבה, לחיבור, לערבות. אם הוא פועל בכיוון הזה, אז באותה המידה הוא מגלה יותר ויותר את גודלו של היצר הרע. ויחד עם זה מתגלה לו האור, שמזמין את ההשתוקקות לתקן את עצמו.

בסופו של דבר, האדם לא יכול יותר לסבול את הרע ומדרגה מסוימת מתחיל להפוך אותו ליצר הטוב.

בכללות, בדרך הזאת ישנן שתי מדרגות: "בינה", כלומר להשפיע על מנת להשפיע (תיקון של רמ"ח רצונות), ו"כתר", לקבל על מנת להשפיע (תיקון של שס"ה רצונות). ובסופו של דבר, האדם מתקן את כל היצר הרע.

אבל לראשונה הרע מתגלה, כשהאדם עושה ניסיונות ראשונים לבצע השפעה. ולכן בעולם שלנו, כלומר באדם שלא מושך את המאור המחזיר למוטב כדי לתקן את עצמו, לא מתגלה היצר הרע. כל האבחנות שמתגלות בבני האדם הרגילים ברחוב, הן לא זקוקות לתיקון, כזה הוא הטבע שלהם. הרצונות והתכונות שלהם לא מפריעים לחיבור אמיתי.

ורק היום מתחילה להתגלות האמת. המצב הוא כזה: במרכז המבנה של האנושות נמצאים המקובלים (האבות), ומסביבם נמצאים אנחנו, "בני ברוך" (ב"ב). כל השאר אינם משתוקקים להשפעה, אבל הם יקבלו מאיתנו "הארה" ואז יבינו שקיימת רק דרך אחת – התקשרות.

מי שמשתדל ליצור מערכת של קשר הדדי כולל, הוא זה שמגלה את היצר הרע, את כוח ההתנגדות, את חוסר הרצון שלו, את אי הנעימות של הרעיון הזה. אין דרך אחרת. והנה יוצא, שאם האדם לא מגלה את הקשר שלו עם הסביבה, עם הקבוצה, אז הוא לא מגלה את היצר הרע. כי הוא מתגלה רק במה שנגד השבירה בינינו.

ולכן, דבר גדול הוא לגלות את כל החומר של הבריאה, את כל היצר הרע. זה ניתן רק למי שהולך יותר ויותר קדימה עד לגמר התיקון.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 10.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
עננים מעל לאופק
השפעה בשני שלבים
האויב הפנימי