דף הבית / משבר עולמי / תפקיד ישראל / תיאוריית האנטישמיות – חלק א'

תיאוריית האנטישמיות – חלק א'

ניגודיות בתוך העם היהודי

הערה: לאורך כל ההתפתחות של האנושות לא היה עָם שהיה נתון לרדיפות גדולות יותר מאשר עָם ישראל. יש הסוברים שזה לא הגיוני, אבל מתוך החומרים שלך אני רואה ההיפך, שזה כן הגיוני.

תגובתי: זה מעל לחוסר היגיון, זה חוק הטבע.

שאלה: מהו שורש השנאה הזאת? עד כמה שהבנתי, השורש טמון בבריאה עצמה.

תשובתי: האדם נברא כאגואיסט, אבל ניתנה לו שיטת תיקון לאגו שלו. השיטה נמצאת בעם ישראל, כלומר בקבוצה קטנה של אנשים שהתארגנה בבבל העתיקה בזמנו של אברהם, כפי שמסופר גם בתורה, גם במקורות יהודיים ולא יהודיים רבים אחרים וגם יוספוס פלאביוס כתב על כך.

היהודים מחזיקים בשיטה לאיחוד העמים, לעלייה מעל לאגו ולהשגה של הדרגה הנוחה והעליונה ביותר גם בקיום הגשמי וגם בקיום הרוחני. זה אומר שעוד בחייו הגשמיים האדם יכול להתחיל להרגיש את דרגת הקיום הבאה ולבטל את הגבולות בין העולם הגשמי והעולם העליון. מאחר והשיטה טמונה בחכמת הקבלה, היהודים השתדלו לממש זאת במיוחד לאחר יציאת מצרים ובזמנים של בית המקדש הראשון והשני.

הדבר התרחש במאבק תמידי בין היהודים, מפני שעם היו קבוצות כגון: קבוצה שתמכה ביישום שיטת האיחוד והשגת הדרגה הרוחנית, הרגשת העולם העליון עוד בעולם הזה, וקבוצה שסברה שזה בלתי אפשרי או שאין בכך כל צורך, מאחר שהיה נדמה להם שישנן אפשרויות אחרות לקיום נוח.

תמיד הייתה ניגודיות דעות גדולה בעם ישראל, עד למלחמת אחים הדדית ממש. כך זה נמשך עד לגלות סופית בתקופת בית המקדש השני. לכן בזמנו לא היה צורך באנטישמים מתוך אומות העולם שלא אהבו את היהודים. עד להופעתן של דתות הנצרות והאסלאם למעשה לא היה דבר.

שאלה: כלומר השנאה הייתה בין היהודים עצמם?

תשובתי: כן, בתוך העם היו זרמים שונים ורבים.

הערה: למשל, בזמן האימפריה הרומית העם היה מפוצל לצדוקים ולפרושים. לאחר מכן מלחמת המכבים התנהלה נגד היהודים שהתייוונו ולא נגד היוונים.

תגובתי: עוד בתקופת בית המקדש הראשון נוצרו קבוצות גדולות של אנשים שהיו מכוונים בצורה עוינת זה נגד זה.

הערה: בנוסף, מי שהפריע ליהודים לצאת ממצרים לא היו המצרים, אלא שכבה של יהודים שנקראו "ערב רב".

תגובתי: יש לומר שלמרות שבזמנים של מסעות הצלב ובתקופת ימי הביניים באירופה היו פוגרומים והגליה של יהודים מצד העמים הסובבים, בכל מקרה זה נבע מתוך שנאה בין הקבוצות השונות בתוך העם היהודי.

כל זה מתבסס על העיקרון הרוחני. בעם היהודי ישנם כאלה שסבורים שעל היהודים לבצע את הפונקציה הרוחנית שלהם, כלומר לגלות את הבורא בעולם הזה עבור עצמם ועבור העמים האחרים. וישנם כאלה שאומרים: "לא, אנחנו יכולים להתקיים כמו אחרים. הדת שלנו ניתנה לנו כדי לקיימה ברמה הגשמית הרגילה". כך זה גם היום.

שאלה: כלומר, הוויכוח הוא במה אנחנו העם הנבחר? או שעליי לקיים איזשהן מצוות חיצוניות ואקבל את העולם הבא ושליטה על כל העמים, או שעלינו להתאחד ולהפיץ את שיטת האיחוד בקרב כל העמים?

תשובתי: ובכך כביכול לשרת אותם, להפוך להיות אור לגויים. למעשה זו עבודה גדולה מאוד, דאגה לתיקון העולם כולו.

מתוך תכנית הטלוויזיה "ניתוח שיטתי של התפתחות עם ישראל", 08.07.2019

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/NLcS5

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest