קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בזמן הקריאה בזוהר, אנחנו קודם כל מכוונים את עצמנו למאור המחזיר למוטב. אני חושב רק עליו, כאילו שאני עובר איזה תהליך של ריפוי, מחובר לעירוי ודרכי כל הזמן זורם הכוח העליון.
אם אני כבר חושב על זה, אז אני יכול להתקדם יותר הלאה. כתוב, שהתורה היא מהות של השמות הקדושים, כלומר פעולות של השפעה, של הבורא, של המאור המחזיר למוטב שמביא לי כל מיני מחשבות טובות, רצונות על מנת להשפיע.
לכן אני משתדל לאתר אותם בתוכי, עכשיו בזמן הקריאה של ספר הזוהר: "אולי קורה בי משהו?". אני רוצה להידבק לאותן הפעולות שהאור עושה. שיעשה את זה בתוכי, אני מוכן להיות נוקבא, לקבל הכול. שיבוא, יתלבש בי ויעשה את כל הפעולות שרק רוצה.
זה נקרא "לגלות את השמות הקדושים", "לרצות לדעת מה שלומדים", "ללמוד תורה", ללמוד את פעולות האור על הרצון לקבל שלי: איך שהאור מחזיר אותו למוטב.
האור משפיע עליי, רק שאני לא מרגיש את זה. אבל אני רוצה להרגיש את זה! תחת עירוי רגיל, אדם יכול לשכב אפילו ללא הכרה, או בהכרה, סתם לראות איך הטיפות מטפטפות.
אבל אנחנו רוצים להרגיש איך הטיפות של האור מרפאות אותנו, מה מוסיפה כל טיפה. אני רוצה להרגיש את זה, מפני שרוצה ללמוד על זה, איך אני אפעל בעצמי, איך כל טיפה משנה את הרצון לקבל שלי, טיפה פה וטיפה שם בקשר לזה או באופן זה או אחר. מזה אני לומד, איך אני יכול להשתמש בכל שינוי קטן בהכרה, בהבנה, כשאני קם לאחר תהליך הריפוי הזה.
העיקר, שאני מצפה לראות את פעולות הבורא, כדי ללמוד מהן, כדי לדעת מהן, מי אני ואיך אני יכול להידמות לאור שמשפיע עליי עכשיו. אני צריך לבצע פעולות זהות כמוהו, ללמוד מהן, כמו שנאמר: "ממעשיך הכרנוך".
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 22.10.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לשחק את העתיד
איך להתקרב אל האור?
ממעשיך הכרנוך
