דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תחת השמש היוקדת

תחת השמש היוקדת

הרב"ש כותב, שבתורה יש ג' אופנים. מצד אחד, התורה נקראת "תושייה", ועוזרת דווקא בזה שמתשת כוחו של אדם. ואחר כך מגיע המאור המחזיר למוטב שמתקן את האדם, ואור שממלא את הכלים המתוקנים שלו. כך הוא מסיים את המדרגה.

אבל עד גמר התיקון נמשך המאבק הזה. בדברי הנביאים כתוב על המלחמה הנוראה של גוג ומגוג, שתתלקח בשלב האחרון של התיקון. וזה לא נוגע רק לעולם הגשמי, אלא בעבודה הרוחנית מתרחש אותו הדבר. מלחמות גשמיות מהוות הקרנה של תהליכים ואבחנות רוחניים.

במידת ההתקדמות, ככל שמתקרבים יותר לבורא, האדם נקלע לאש בוערת של מצבים, כאילו שמתקרב אל השמש. לכן הוא נזרק הרבה יותר חזק מעליות לירידות, בכך שמתיש את כוחו.

צריכים להבין, שכל זה נעשה כדי לעזור לו לצאת מעמקי האגו שלו, משקיעות יותר ויותר עמוקות וחזקות לתוכו, כדי לעבור לעל מנת להשפיע, לקדושה, לרוחניות, להשפעה ואהבה יותר ויותר גדולות.

הפער בין שני הקטבים האלה, בין הירידות והעליות, גדֵל יותר ויותר. עד שהאדם לא יטבע לגמרי בים של הכוחות הרעים שלו, הוא לא יוכל לצעוק ולבקש את התיקון שלו.

לכן תורה מתשת כוחו של אדם. אם הוא לא מואר באור, אלא נמצא בשליטת הכוחות האגואיסטיים, "קליפות", הרצון לקבל שלו, אז הוא לא יכול לעשות כלום. השׂכל שלנו רק משרת את הרגשות, והוא אינו מסוגל לעזור לנו.

לכן האדם חייב מראש להכין את עצמו למצבים כאלה, במידת האפשר, עד כמה שהוא מסוגל. אבל הוא בכל מקרה ייפול ושוב יקום, ייפול ויקום.

הקבוצה חייבת לספק לו את הסביבה הנכונה שעל ידה הוא יתחיל מיד להתרומם, בכך ששואב אנרגיה, כמו ממצברים. למשך כל זמן העלייה הוא ממלא את המצבר, כדי שבעת הצורך יוכל להשתמש בו.

כך צריך להתייחס לסביבה. לצורך המטרה הזאת נעשתה שבירת הכלים, כי אנחנו לא יכולים להסתדר ללא, כביכול, כזה מצבר אנרגיה חיצוני. אנחנו משקיעים לתוכו את הכוחות שלנו, צוברים את ההשקעה שלנו, את היגיעה, ואחר כך אפשר להשתמש בו. אי אפשר להתקדם ללא כזה מצבר של אנרגיה.

וזה עניין הערבות ההדדית שלנו, ואהבת לרעך כמוך. ערבות, זה לא שמישהו אחר צריך את זה, אלא אנחנו בעצמנו צריכים את זה. מפני שלא נוכל לצאת מהירידות אם לא נעלה כל פעם בדרגות של השתתפות הדדית, של חיבור.

לכן הירידות הללו צריכות ללמד אותנו איך להתנהג נכון כדי לא לברוח ולהישבר לרסיסים. אני מבין שישנן ירידות שמהן אי אפשר לקום מהמיטה, כאשר אתה מרגיש את עצמך מת פיזית. כל אחד עובר כאלה מצבים ונשאר בחיים, אין מה לדאוג ולפחד.

אבל צריך סוף סוף להבין אותם ויחד להתארגן ולהיאבק בהם. אנחנו עומדים מול הר של הרהורים, הר סיני (שנאה), שלא ניתן לעלות עליו ללא ערבות הדדית.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 22.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
להפוך את הירידה לעלייה
צריך לזכות בירידה
מהיכן לוקחים את הרצון להתרומם מהספה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/fW8yI

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest