תחיית הסגולה

לצד המקורות

התפקיד של עם ישראל, המוטיבציה שלו, הרעיון, פילוסופיית החיים – זה איחוד למען גילוי הבורא.

תחילה, הרצון הזה התעורר אצל בבלים אחדים לפני 3600-3800 שנים. זה בא מהבורא, ולא במקרה עורר רק אחדים.

בימינו זה מתגלה באופן זהה באחדים ו"עוקף" את האחרים. דווקא לזה קשור המושג "העם הנבחר" ("עם סגולה").

קודם כל, כאן חשוב להבין, שלא מדובר כלל על איזו שהיא "העדפה לאומית". מלכתחילה סביב אברהם התאחדו יוצאי עמים ושבטים שונים.

מאז, היהודים, במהותם, לא עָם במובן המסורתי. אנשים הופכים לעם ישראל רק בתנאי שהם משתוקקים "ישר-אל", כלומר, אם הם רוצים לגלות את הבורא.

כל אחד יכול להיות נבחר

שאלה: האם זה אומר, שכל אדם בעולם, אם התעורר בו כזה רצון, מצטרף לעם ישראל ונקרא "נבחר"?

תשובתי: כן, ודאי. אדם כזה מצטרף לקבוצת אנשים שמשתוקקים ישר לבורא ושואפים לגלות אותו בקשר מיוחד ביניהם.

היום, רוב תושבי ישראל אינם יודעים על הייעוד שלהם, על זה שהם צריכים להפוך להיות "אור לגויים", כלומר להעביר את השיטה הזאת לכל העולם, בזה שמקבלים אליהם כל אחד שמתעורר בו הרצון הזה.

לאורך הדורות, הרבה אנשים שהשתייכו לשבטים ועמים אחרים, הצטרפו באופן כזה לקבוצה שנקראה "עם ישראל", למשל, אונקלוס, או הוריו של רבי עקיבא ועוד רבים. במילים אחרות, מעמים אחרים יצאו גם כאלה שעמדו בראש עם ישראל.

שקיעה בתוך האנושות

שאלה: אבל למה העם היהודי נחשב לנבחר (לסגולה) גם היום, כאשר הוא רחוק מהרעיון המקורי שלו?

תשובתי: מפני שהמשימה, השליחות הזאת אינה עוברת מעם אחד לאחר. היא נשמרת בתנאים ההתחלתיים.

פעם, בבני אדם בער רצון עז להשיג קשר הדדי ובו לגלות את הבורא. הם היו מוכנים בפועל לממש את התפקיד הזה.

ואחר כך לאורך ההיסטוריה הם עברו דרך המון שלבים ונפלו מאותה המדרגה הגבוהה שנדרשה מהם לצורך החיבור, התנתקו מהמסר הזה, מהמטרה הזאת, וניתקו את ההתפתחות המכוונת המטרתית, שמובילה דרך קשר הדדי לגילוי הבורא.

זה קרה, מפני שבמשך פרק זמן מסוים הם היו צריכים להימצא תחת השפעת כוחות הפירוד, להרגיש "הכבדת הלב", שמכוונת נגד האיחוד, כאשר המטרה מסתתרת עד לשִכחה מוחלטת.

רק כך אפשר לרכוש את האמצעים הדרושים לעבוד עם כל העולם ולסלול עבורו את הדרך דרך האיחוד לבורא. זאת הסיבה שהיהודים התפזרו על פני האדמה ואיבדו את הרעיון המקורי שלהם, תחילה הם היו צריכים לגלות רצון עצום, "מזג קשיח" הטמון באנושות, להיות חדורים בצרכים חומריים, לשקוע בתרבויות אחרות, כדי לשרת אחר כך בצורה נכונה את העמים בתנועתם אל המטרה.

תקופת הגלות הזאת, שמסתיימת בימינו, "לפי ההגדרה", צריכה להיות ארוכה. היא נמשכה אלפיים שנה ועליה היה ידוע מראש. ועל סיומה נאמר, שמשנת 1995 שוב יתעורר ויקבל חיים הנושא של ה"נבחרות" (סגולה) וגילוי הבורא בקשר ההדדי הכולל.

השלב הזה מתגלה ונפתח היום לפנינו. יכול להיות, שלא כל כך מהר כפי שזה היה רצוי, אבל מדובר על תהליך היסטורי שמכוון מלמעלה ויש לו קצב משלו, אבני דרך משלו, וכל מיני מצבים בדרך.

חזרתו של הנבחר

איך שלא יהיה, אפילו שאנחנו לא יודעים את כל הפרטים, רואים שהמושג של ייחודיות עצמית בכל זאת חי בקהילה היהודית. טענות דומות של עמים אחרים קשורות ליהירות, לגאווה, לחוק של כוחנות, ותכונות אחרות של התנגדות הדדית.

אבל אצלנו, ה"סגולה" (הנבחרוּת) מלכתחילה מבוססת על תפיסה הפוכה: אנחנו צריכים לשמש דוגמה של איחוד שכל-כך נחוצה היום לאנושות. איחוד שמוביל אותנו לגילוי של כוח ההשפעה והאהבה, שזהו הבורא.

העידן הקודם הסתיים יחד עם המאה העשרים. העם החיה את המדינה שלו, ועכשיו אנחנו צריכים להחזיר לו את המהות הפנימית, את אותו היסוד שעושה אותו לעם – את האיחוד. מה גם, שהאיחוד שמכוון "ישר אל", הוא על הבסיס של "ואהבת לרעך כמוך".

זה מה שצריך להתגלות עכשיו בעם ישראל ולעצב אותו מחדש בתור ה"נבחר", שעליו מוטל תפקיד מסוים.

בהתאם לזה, גם הלחץ החיצוני מצביע שוב על כך, שאנחנו עָם מיוחד שהולך בדרך היסטורית ייחודית.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 484, 28.12.2014

ידיעות קודמות בנושא:
נבחרנו לשרת את העולם
דוגמה טובה, שהעולם מחכה לה
חשבון מיוחד עם עָם ישראל

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest