דף הבית / חכמת הקבלה / פרשת השבוע / תחייתה של המדרגה הרוחנית

תחייתה של המדרגה הרוחנית

"ויעש משה כאשר צוה ה' ויעלו אל הר ההר לעיני כל העדה: ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אתם את אלעזר בנו וימת אהרן שם בראש ההר וירד משה ואלעזר מן ההר: ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל" (חקת, כ', כ"ז-כ"ט).

המוות שעליו מדובר בתורה, המוות של אהרון, מרים, משה, או נשמות אחרות שמשיגות את הבורא ומהוות את היסודות במערכת הכללית של נשמת "אדם", מסמל התעלות ולא מוות של הגוף. כי הגוף זו דרגה בהמית של האדם, ולכן אין כאן על מה לבכות. בעולם הרוחני, אם המערכת שנקראת אהרון סיימה את עבודתה, אז אהרון מת, מפני שהוא לא צריך יותר לתקן את עצמו, הוא לגמרי מתוקן. וזה נקרא מוות. מה שבעולם שלנו מתקבל בצורה טראגית, בעולם הרוחני זו שמחה גדולה. כך גם נאמר ש"גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם".

הערה: אבל כאן מדובר ש"ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל".

תשובתי: בכו מפני שהוא כבר לא איתם, אלא נכלל במצב הכללי, ולכן הם לא יכולים לסמוך עליו במיוחד, הוא נעלם מהם בקשר של תמיכה ויזואלית ופיזית. ודאי, כל המערכת שנקראת אהרון נשארת, זוהי תת-מערכת עצומה של הנהגה בנשמה הכללית של "אדם", אבל לא באותה הדרגה שבה נמצא העם. ולכן הם מבכים אותו, אבל במשך זמן מוגבל מאוד. 

את המת מבכים שבעה ימים, אחר כך יש אזכרה כעבור שלושים יום, ואחר כך פעם בשנה. לא יותר מזה. יש ימים מיוחדים של ביקור בבית קברות, שבעה ימים לאחר הקבורה, אחר כך כעבור שלושים יום ואחר כך פעם בשנה ביום הפטירה. כי המוות זו תחייה של מדרגה רוחנית שלגמרי לא שייכת לגוף שנקבר. בעל הסולם היה אומר, שלגמרי לא חשוב לו היכן יקברו את שׂק העצמות שלו. 

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 1.7.2015

 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest