קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אתה אומר שכשהאדם מרגיש רע, הוא יכול לקשור את ההרגשה שלו עם הבורא. אבל במקרה כזה אני פשוט מאשים את הבורא בזה שהוא לא נותן לי מספיק אור, כדי שאני ארגיש את עצמי טוב?
תשובתי: קודם כל, זה לא כל כך חשוב אם אני מברך או מקלל את הבורא, אם אני מתייחס אליו טוב או רע. העיקר זה לא להפסיק את החיבור עימו. אפילו שיהיה חיבור "אחור באחור", כשאני לא מרוצה מהבורא, כל הזמן מתנגד לו, נאבק, מתקוטט עימו. לא חשוב. העיקר זה לא לשכוח שיש לי קשר דווקא עם הבורא. צריך תמיד להחזיק בקשר הזה, בכל המקרים והנסיבות. ולא לפחד לגלות, שאני לא מרוצה ממנו. כל הזמן תחזיק אותו לפניך כשותף היחידי. אין לך יותר בחיים אף אחד. כל השאר, זה בסך הכול "דמויות", "צללים", ולא בני אדם. כולם ללא יוצא מהכלל. והם ניתנו לך כדי שבזה שאתה מגלה דרכם את היחס שלך לבורא, אתה תגלה אותו.
שאלה: אבל איך מתוך כעס תמידי, מתוך האשמות בכיוון שלו אני אגיע לתכונת השפעה?
תשובתי: אתה תראה כמה זה מועיל, כשאתה כל הזמן מקלל אותו. כאן העניין הוא בהתמדה, באי ניתוק של הקשר שלך: מהבוקר עד הלילה אתה כל הזמן בא אליו בטענות, מאשים ומקלל אותו, אבל יחד עם זה, שום פעולה, שום מחשבה, שום רצון שלך אתה לא משייך לאיזה גורם אחר, חוץ ממנו. אם כך, באותו היום אתה תגלה את הבורא. תגלה בפועל ממש, ללא השהייה של שנים ארוכות. צריך שיהיה ריכוז, מיקוד חזק מאוד, שבאמצעותו תתחיל להבין כיצד הוא מנהל ומסובב אותך. ואז תבחין ב"משחק" שלו, מה שנקרא "ריקוד חתן עם הכלה". מתוך זה אנחנו מתחילים לגלות ולהבין את הכוונות…
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם מספר "שמעתי", 22.7.2015
