קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הרב"ש, איגרת ל"ג: "ולמה הגדירו את שבח העבודה בעניין שמחה. ונוכל להבין את עניין השמחה מהויות דעולם הזה.
אנו רואים שבני אדם מתיגעים כל היום, מי בעבודה ומי במסחר, וכל היום הוא מצפה, מתי יגיע הזמן שיוכל לחזור הביתה, לאכול את הסעודה היפה, ולהשתעשע עם בני ביתו וילדיו.
או מי שהולך למדינת הים, שסובל מהייסורים של העבודה, ומשתוקק מתי יגיע הזמן שאני אוכל לבוא הביתה. וכשהוא רואה שהזמן מתקרב לבוא הביתה, אז השמחה מתחיל לפעמו בלבו, ואז ההשתוקקות הזה שיש לו כל הזמן להגיע אל התכלית – מגדיל את התכלית.
היינו, שמרגיש בעצמו שכדאי לתת את כל היגיעה, אך ורק כדי שיוכל להגיע לביתו ולהנות. כי אחרת, היינו אם לא היה מתיגע, אזי לא היה לו במה להנות. כי הבית היה ריק מכל דבר ולא היה יכול להנות.
ויכולים לומר, אם היו יכולים לשקול את התענוג במאזניים, אזי אפשר לומר, שהתענוג של הסעודה או התענוג מי שמביא כסף מחוץ לארץ שוקל אחד קילו, וההשתוקקות מה שמשתוקק כל היום ללכת הביתה ולאכול את הסעודה – יכול להרבות את התענוג בשיעור שהתענוג ישקול מאה קילו.
וכמו כן מי שמשתוקק לחזור הביתה עם הכסף שרכש בחו"ל, ההשתוקקות מגדיל את התענוג בלי שיעור וגבול…"
כל העבודה שלנו היא לפתח בנו את הרצון לאור. הרי אנחנו גם עכשיו נמצאים בו אך איננו מרגישים את זה, מפני שהרצון שלנו הוא רק נקודה שחיה בתוך עצמה ונדמה לה שזה כביכול החיים. ואם מגיעות כל מיני מחשבות והרגשות שמפריעות לנו להישאר באגו שלנו, עלינו להבין שהן נשלחו מלמעלה כאמצעי להתקדמותנו.
הן נשלחות לנו על ידי האור, הבורא, כדי שנלמד להתייחס אליהן נכון ולהישאר בשמחה, על אף שהבעיות האלו מייסרות אותנו ופשוט קורעות אותנו לגזרים. בסופו של דבר, האדם מתחיל להבין שללא הרצון הנכון, הוא לא יוכל להיכנס לקשר עם האור המקיף, עם מי שמסדר לו את כל זה.
הרי רק האור, רק הבורא לבדו מסדר את כל החיים שלנו, את כל הגורל שלנו ואת כל המאורעות שקורים לנו. ועלינו רק ללמוד כיצד להתייחס בתגובה לכך לכל רצון, לכל מחשבה, לכל "מקרה".
מצידנו דרושות כמה שפחות פעולות – וכמה שיותר תשומת לב למה שקורה איתנו, כדי לפתח בנו רצון ענק לאור, לבורא, "לחזור הביתה", כדי ליהנות ולשמוח מהחזרה אל המקור שלנו!
לכן הכול תלוי באדם, עד כמה הוא מגדל את הרצונות שלו, מעדן אותם, מעלה את רגישותו. ואם הוא אינו דוחה בצורה אגואיסטית את כל מה שקורה איתו ומסביבו, אלא קושר את הכול עם מי שמארגן לו את כל זה, הוא לומד את הבורא וכך מכין את עצמו לפגישה ביניהם.
ואז יש לו רצון להתעלות מעל ההפרעות ולא כדי להימנע מהייסורים. הוא מקבל אותם בהכרה, מודה על כך, ומעוניין שהם יבואו אליו ויעזרו לו לכוון את עצמו נכון לפגישה עם האור ולחזרה למקורו. וברגע שהוא באמת יגיע לרעב גדול, לתיאבון, להשתוקקות עזה לפגישה הזאת, שהבורא מדליק בו על ידי כל ההפרעות האלו – זה מייד יתרחש ויעניק לו שמחה עצומה.
הכול תלוי רק בהשגת הרצון הנכון לקשר עם הבורא. ברגע שהאדם מוכן, הקשר הזה יתממש. ועד אז, אין על מה לבקש – צריך פשוט כל הזמן לעבוד, בתשומת לב ובקפדנות רבה, להשתדל להרגיש במלוא העדינות את כל מה שקורה איתך, כדי לראות שאין עוד מלבדו.
