קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מחקר: תושבי הערים הגדולות בוחרים באופן מודע בבדידות, הם מכוונים את עצמם לקריירה והתפתחות עצמית. אולם הערים, הם גם כן מקומות של חופש ובחירה של צורות חדשות של חיים חברתיים, שמנטרלים את הבדידות.
מדובר על ערכים אינדיבידואליים וקולקטיביים.
הערכים האינדיבידואליים הם: התפתחות עצמית, קריירה, יצירתיות, ביטוי עצמי. אינדיבידואליסטים בערים הגדולות כלל אינם מרגישים את עצמם בודדים. תקשורת, כדי ליהנות מתכונות אישיות של אדם אחר, אינה מתרחשת.
הערכים הקולקטיביים הם: השתייכות למשפחה, לחברים.
אולם יחסים ידידותיים עבור תושבים רבים הופכים אפילו ליותר חשובים מאשר משפחתיים, מפני שהחברים נבחרו באופן עצמאי, בזכות תכונות מסוימות. תושבים רבים סובלים ממחסור של ידידות אמיתית ממושכת ומהרגשה שלא מיודדים איתם, אלא מנצלים אותם בתור אנשים מועילים.
בכללות, תושבי הכרכים הגדולים מרגישים את עצמם יותר בודדים מאשר תושבי הערים הפחות גדולות. אנשים מבוגרים נוטים יותר לבדידות.
נשים יותר בודדות בכרך הגדול מאשר הגברים, כי הנשים נוטות יותר לפעולות הדדיות חברתיות איכותיות. הרבה אימהות חד-הוריות נתקלות בצורות אובייקטיביות של בידוד חברתי.
תגובתי: דווקא את המצב האובייקטיבי הזה של בדידות אנחנו יכולים לנצל למשיכת תושבי הכרכים הגדולים לתקשורת במערכת של החינוך האינטגרלי, "שולחנות עגולים", פעילות בערבים, וכולי.
ידיעות קודמות בנושא:
אנשים בערים חיים בבדידות
מגיפת הבדידות פקדה את העולם
הבדידות: ל-25% מהאמריקאים אין חברים
